התוכנית המדינית החדשה של אובמה

זה יתחיל מייד לאחר הבחירות ב"פעולת ריכוך". נשיא ארה"ב ישלח לישראל את האירופים, על תקן "הילד הרע". הם יציגו תוכנית שלום, ויאיימו בסנקציות. הוא עצמו ימשיך בינתיים להפעיל לחץ כבד על איראן. ואז - מתישהו ב-2014, אובמה בונה על זה שהצדדים יגיעו אליו, כשהם בשלים למהלך היסטורי.

al-monitor .

נושאים מכוסים

peres, palestinians, obama, israel, europe, benjamin netanyahu, barack obama

ינו 15, 2013

בשבוע שעבר שיגר טוני בלייר, לשעבר ראש ממשלת בריטניה, הזמנה לברק אובמה, הנשיא המכהן של ארה"ב, לביקור בישראל ביוני הקרוב. מה לבלייר עם אובמה בירושלים? ובכן, בלייר הוא נשיא "ועידת הנשיא", האירוע השנתי של שמעון פרס הנערך מדי שנה בירושלים. האירוע הופך מדי שנה ל"פסטיבל פרסי" טיפוסי ומתוקשר, אבל השנה זה יהיה ססגוני שבעתיים. השנה יחגוג פרס, המדינאי הישראלי הפופולארי ביותר ואחד המדינאים המוכרים בעולם, 90 שנה להיוולדו. יום ההולדת הרשמי חל באוגוסט, הוועידה תתקיים ביוני, אבל מי סופר. פרס בן 90 והעולם כולו יגיע. גם בחגיגות ה-80 לפרס נרשמה נוכחות מרשימה, אבל אז לא היה פרס נשיא מדינה מכהן. היום הוא בתפקיד. אם לא תפרוץ כאן מלחמה עד יוני (ואת זה נדע רק ביוני), ירושלים תוצף נשיאים, ראשי ממשלות ושועי עולם שיבואו לברך את הקשיש הישראלי מצד אחד, אבל גם להביע אמון בכל מה שהוא מסמל מצד שני.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה: מה תוליד הקדנציה השנייה ברציפות של שני היריבים המושבעים, ברק אובמה ובנימין נתניהו (שעבורו תהיה זו הקדנציה השלישית בסה"כ), למדינותיהם ולמזרח התיכון? ובכן, לאובמה יש תוכנית. הערת אזהרה: גם בפעם הקודמת הייתה לו תוכנית, והיא עלתה בעשן וקרסה, בקול רעש גדול, מיד עם השקתה ב"נאום קהיר" שמצהיב עכשיו בפח האשפה של ההיסטוריה. כך שכל תוכנית נתונה  לשגיונות המציאות במזרח התיכון המטורף.

ועדיין, מהי התכנית הנוכחית של אובמה? קודם כל, להרגיע. אין לו כוונה לשבור שוב את הראש מול הכאוס הבלתי ניתן לגישור במזרח התיכון. הפעם, כמו שעשה במשבר הלובי, הוא ישלח לפניו את האירופים. לראש ממשלת בריטניה, דייויד קמרון, יהיה תפקיד מפתח. האירופים יהיו הילד הרע, הם יציגו תוכנית שלום, הם גם יציגו איומי סנקציות מול ישראל. זה יתחיל בסימון סחורה שמגיעה מהשטחים, זה יכול להמשיך בסנקציות על הסחורה הזו, זה יכול להגיע להגבלת הסכמי הסחר עם ישראל רק לתוצרת שבאה מתוך הקו הירוק, וכו'. אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, שעד היום הייתה גורם מונע ומרסן גישה אירופית נוקשה כזו, הצטרפה כנראה לתומכים.

מה אובמה יעשה בינתיים? ימשיך להפעיל לחץ כבד על איראן, ויניח לנתניהו לדמם מול האירופים. אם אכן יגיח לירושלים ביוני, זה יהיה כדי להדגיש את הסתייגותו מכל מה שנתניהו מסמל, מול האחווה שיש לו עם כל מה שפרס מסמל. אובמה הביא את צ'אק הייגל לפנטגון, לא כי הוא "אנטי-ישראלי", אלא כי הוא קורא תיגר על הממסד הבטחוני ועל התפיסה הבטחונית האמריקאית השמרנית, שיש לה השלכות נגזרות כבדות על הכלכלה. לא רק בישראל, גם באמריקה כולם מדברים על קיצוץ בתקציב הבטחון ופירוק המונופולים הבטחוניים, ואף אחד לא עושה כלום. ובכן, אובמה רוצה שזה יקרה סוף סוף. יש לנשיא האמריקאי שלוש מטרות מרכזיות בקדנציה השנייה שלו: הראשונה, היא הרפורמה הכלכלית המקיפה (שתושג באמצעות שינוי סדרי העדיפויות, קרי פירוק אמריקה מממסד הנשק הדורסני שלה). השנייה, גם היא קשורה לפירוק נשק, הכוונה לנשק האישי של האמריקאי הממוצע. אובמה שואף להדק את הפיקוח על אינפלציית הנשק שמציף את אמריקה ולהציל חיים. מטרתו השלישית היא לייצר התקרבות ולפרק את המתח הנצבר בין אמריקה לבין סין ורוסיה, במטרה להרגיע את העולם ולהתמקד בבידוד האיסלאם הפונדמנטליסטי (ועל הדרך גם לנטרל מגמת התגרענות עולמית).

 זה מה שאובמה רוצה להשאיר אחריו. אחד האמצעים בדרך לשם, הוא המזרח התיכון. חייבים לשפוך מים קרים על חבית אבק השריפה הזו, ולנסות איכשהו לייצר מזרח תיכון פרגמטי יותר, בוער פחות.

ולכן, אם נחזור לכאן, האירופים יהיו חיל החלוץ, בעוד אובמה פותר את הסוגייה האיראנית (בדיבורים או במעשים). ואז, ב-2014, הצדדים, על פי התוכנית, יגיעו לאובמה. ישראלים ופלסטינים, אולי ירדנים גם, ואולי הליגה הערבית כגיבוי. אובמה יהיה מוכן לקבל אותם, בתנאי שיבואו בשלים למעשים אמיתיים. אפשר יהיה להחזיר לסדר היום את הסדרי הביניים, שיבוססו גם על תמיכה בינלאומית כלכלית מאסיבית, להחיות את רעיון הקונפדרציה עם ירדן, או את היוזמה הערבית, או הכול יחד. אובמה מקווה שהתנאים למהלך היסטורי כזה יבשילו. אם כן, הוא ישמח. אם לא, הוא לא יתאבל. מצידו, שנעלה כאן באש הגיהינום. תוך שנים ספורות אמריקה תהיה עצמאית מבחינה אנרגטית, והמזרח התיכון יחזור להיות מה שהיה: יעד תיירותי מפוקפק.

וביבי, איך הוא יתארגן לקראת כל זה? או שהוא לא יתארגן, כרגיל, ויקווה שהדברים יסתדרו איכשהו (לזכותו ייאמר שבפעם הקודמת הם הסתדרו), או שהוא יעשה מה שרבים בסביבתו מקווים שיעשה: יקים קואליציה דמוקרטית שפויה, פרגמטית, שאפשר ללכת איתה לקראת העולם. ממשלה עם ציפי לבני, יאיר לפיד, קדימה של שאול מופז, ואולי גם מפלגה חרדית אחת. קואליציה שתאפשר להחזיר את הקיצונים חזרה לפינה ממנה הגיחו, ולהחזיר את ישראל למקום בו הייתה: במרכז הלגיטימציה הבינלאומית.

 

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020