ישראל צריכה מנהיג חזק במצרים

הנשיא מורסי, כך נראה, יהיה טרוד בעתיד הקרוב בחיזוק שלטונו ובהרגעת גלי הזעם בארצו השסועה. הוא לא יהיה פנוי לכבות שריפות בסכסוך הישראלי-פלסטיני, כפי שעשה במבצע "עמוד ענן". ואלו חדשות רעות מבחינת ישראל.

al-monitor .

נושאים מכוסים

security, palestinian, mohammed morsi, israeli and american fears, israel, hamas, gaza, egypt, diplomacy

ינו 29, 2013

ובזמן הזה אין מלך במצרים. אין שליט חזק, אין יד מכוונת, אין אפילו אדם אחד שכוחו דומה לזה של מובארק בימיו הטובים.

המהפכה במצרים יצרה כאוס. גלי הזעם שהביא להפלתו של מובארק מאיימים להציף גם את שלטונו של מורסי, שהחליף אותו על כס הנשיאות. יכול להיות שהמתרחש בימים אלה במצרים הוא שלב הכרחי באבולוציה שעוברת ארץ הנילוס, אחרי שלטון טוטליטרי של עשרות שנים, אך כעת נותר המרחב המזרח תיכוני ללא מנהיג בולט שיכול להנהיג קו ולהוביל מדיניות. סוריה בוערת, בירדן המלך עבדאללה נושא עיניו לשמיים ומתפלל ש"האביב הערבי" יחלוף מבלי ללבלב בארצו, במצרים, כאמור, מתקשה מורסי להשליט סדר, אפילו באיראן נמצא אחמדינג'אד בחודשי כהונתו האחרונים, ולא יתמודד בבחירות הבאות.

ישנה תזה, שעיקרה: "כשהבלגן (המזרח תיכוני) חוגג, ישראל מרוויחה". כך, על פי הטענה, מבינות מדינות העולם, ובראשן ארה"ב ואירופה, עד כמה שונה ישראל מהמדינות שמסביבה. עד כמה היא בולטת לטובה. הדוגמה המושלמת לתזה זו היא אמירתו המפורסמת של אהוד ברק מלפני כמה שנים: "ישראל היא וילה בג'ונגל". רבים ראו באמירה זו את סמל ההתנשאות כלפי הסביבה - התנשאות, שאפיינה את הדרך שבה ישראל תפסה את עצמה ("מתקדמת יותר", "מתוחכמת יותר", "נאורה יותר" מהעמים שמסביבה), עוד הרבה לפני שברק הגדיר אותה בדרכו הציורית.

אבל מעבר להתנשאות, התזה הזו פשוט אינה נכונה. המציאות הוכיחה שוב ושוב כי ישראל מושפעת עמוקות מהג'ונגל שמסביבה. שבסופו של יום, ישראל היא חלק מהמזרח התיכון, הסכסוך הישראלי פלסטיני בעינו עומד, ואובדן המנהיגים והמנהיגות של שליטי האזור עלול לפגוע גם בה.

בכל עימות שפרץ אי פעם בין ישראל לפלסטינים לקחו המצרים חלק פעיל בהרגעת המצב ובהפסקת הלחימה. גם בסבב הלחימה שתם רק לפני כחודשיים, במבצע עמוד ענן, מי שחתר להשגת רגיעה היו המצרים, בהנהגתו של מוחמד מורסי. אבל עכשיו מצרים בוערת. כל החלטה שלא מוצאת חן בעיני הציבור מוציאה המונים לרחובות, ומובילה לעימותים קשים, לשימוש בנשק חם ולהרוגים. במצב הזה, לאיש במצרים אין את היכולת או הרצון לסייע להרגיע את האזור כולו, והסכסוך הישראלי-פלסטיני אינו עומד, כאמור, בראש סדר העדיפויות של מורסי.

במצב כזה, מי שהופכים להיות המתווכים החזקים הם האמריקאים והאירופים. ברור, אם זאת, שלארה"ב אין ההשפעה והכוח שיש למצרים על רצועת עזה תחת שלטון חמאס. בל נשכח, כי תנועה זו היא נגזרת של תנועת האחים המוסלמים השולטת היום במצרים. כך שעם כל הכבוד לנשיא אובמה – ויש כבוד - אסמעיל הנייה ומוחמד מורסי מדברים את אותה שפה ובאותם קודים. ארה"ב רוצה שהגזרה הישראלית תשקוט מסיבות שונות מאשר מצרים. לכל אחת מהן יש אינטרס אחר. בסופו של דבר, האמריקאים לא ייפגעו פיזית אם רצועת עזה תסער ותבער וישראל תפסיק לחלוטין את העברת הסחורות לתוכה ואת אספקת החשמל. למצרים, לעומת האמריקנים, יש גבול משותף עם הרצועה ואחריות לאומית כלפי אחיהם הפלסטינים. עזה רעבה ונצורה היא בעיה אמיתית למצרים. רפיח שכולה מרושתת במנהרות, שתעשיית ההברחות מלבלבת בה, ושכל כנופיה בדואית עושה בתחומה ככל העולה על רוחה היא סכנה ברורה ומיידית עבור קהיר. כשמובארק פעל להשגת רגיעה בכל פעם שהגזרה הישראלית-פלסטינית התחממה, הוא לא עשה זאת (רק) ממניעי אגו, על מנת להוכיח שהוא השליט הערבי החזק ובעל ההשפעה הגדולה ביותר באזור. הוא עשה זאת, קודם כל, מפני שהוא ידע שעזה היא לא רק בעיה ישראלית – אלא גם בעיה מצרית.

אם ישראל תיוותר בלי פרטנר יציב במצרים, היא תיפגע מאוד בעתיד. אין מדובר רק בהסכמי השלום ובשמירה על הסטטוס-קוו; בראש ובראשונה מדובר בהשפעת המתרחש במצרים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

ישראל מתמודדת היום לא רק עם העובדה ששלטון חמאס התחזק מאוד בעזה, בעקבות מבצע עמוד ענן, אלא גם עם כך שכרגע אין מי שירסן את אותו שלטון במקרה של סבב אלימות חדש, שעל-פי הדינמיקה האזורית, עלול להתחדש כל רגע – בין אם מייד לאחר שישראל תחסל מן האוויר מנהיג צבאי כלשהו, ובין אם כשחמאס ירגיש שמסיבה כלשהי הוא נחלש ומאבד את אחיזתו בשלטון.

ולכן היום, יותר מתמיד, מי שחייבת להוביל מהלך מול הפלסטינים היא ישראל. כבר שנים שישראל נגררת לפעולות צבאיות במקום להוביל יוזמה מדינית, נהנית מתקופות שקטות וממתינה לסבב לחימה נוסף, בידיעה שהוא יגיע. ומישהו, לרוב המצרים, יניחו לו להתנהל כמה ימים, לפני שיתערבו ויובילו להסכם הפסקת אש. על פניו, נדמה כי הפריבילגיה הזאת לא קיימת יותר. מי שאמור לשמש בתפקיד המפשר והמגשר עסוק בענייניו, מוכה וחבול ומבולבל, וכעת אין מבוגר אחראי, אלא רק שני ילדים שחייבים למצוא נוסחת פשרה – בעצמם. 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

נפתלי בנט הוא נזק במשרד הביטחון
שלומי אלדר | | פבר 25, 2020
הסדרה בעזה – בין סיסמה ריקה לאחיזת עיניים
עקיבא אלדר | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 25, 2020
ירח הדבש המוזר בין נתניהו לסינוואר
בן כספית | הסכסוך הישראלי-פלסטיני | פבר 21, 2020
גורלו הפוליטי והאישי של נתניהו תלוי על בלון
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | פבר 13, 2020
חמאס לנתניהו ובנט: לא מפחדים ממלחמה
שלומי אלדר | עזה | פבר 12, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020