תקציב הביטחון: דרוש דיון רציני - וקיצוץ משמעותי

כאשר איש אינו מנהל דיון אסטרטגי מעמיק באיומים הצבאיים ובתקציבים הדרושים כדי להתמודד עמם, אנו מגלים בוקר אחד שראש הממשלה החליט לרכוש צוללת בעלות אסטרונומית "בניגוד לדעתו של מפקד חיל הים".

al-monitor .

נושאים מכוסים

economic deficit, iran, government, benjamin netanyahu

ינו 30, 2013

המערכות הפוליטית והכלכלית בישראל געשו בחודש שעבר בגלל שני אירועים, שלכאורה אינם קשורים זה בזה. האירוע הראשון שתפס את הכותרות היה העימות המתוקשר שפרץ בין ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לבין ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו על רקע ההוצאה האדירה של מערכת הביטחון הישראלית בהכנה לעימות צבאי עם איראן והאיום הנשקף מתוכנית הגרעין שלה.

האירוע השני שחולל סערה רבה היה פרסום נתוני הגירעון בתקציב המדינה של ישראל לשנת 2012, גירעון שהגיע לסכום שיא של 39 מיליארד שקל - הרבה מעבר לתחזיות וההערכות המוקדמות (ליתר דיוק: 18.5 מיליארד שקל מעבר לתחזיות).

המשימה הראשונה שתעמוד בפני הממשלה החדשה – בכל הרכב שהוא - היא אישור תקציב המדינה לשנת 2013. בגלל אותו גירעון שנוצר ב-2012 יכלול התקציב קיצוצים כואבים, כשאחד מהם אמור, הפעם, להיות בביטחון. ללא קיצוץ בתקציב הביטחון קשה לראות כיצד ניתן יהיה להעביר את התקציב הכולל. הפעם, בניגוד לעבר, ניתן למצוא בין מרכיביה הפוטנציאליים של הממשלה העתידית רבים הסבורים כי הגיע השעה לצעד מסוג זה  – איום איראני או לא איום איראני. אם אכן כך יקרה, תהיה זו הפעם הראשונה מאז ממשלת רבין בשנות התשעים של המאה שעברה שתקציב הביטחון יעלה לדיון רציני ויספוג קיצוץ משמעותי. "דיון רציני" ו"קיצוץ משמעותי" הם בדיוק שני האלמנטים שממשלות ישראל האחרונות נמנעו מלעשות.

אם נדון לעומקם של שני הנושאים שהוזכרו בפתיח, נוכל להבין כיצד באמת מתנהלות ממשלות ישראל לדורותיהן בתחום הכלכלי והביטחוני ובכלל, בכל מה שקשור לקביעת אסטרטגיה ויעדים לטווח הארוך.

ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט האשים את מחליפו נתניהו בכך שממשלתו הוציאה בתוך שנתיים כ-11 מיליארד שקל על הכנות לעימות עם איראן, ובהם גם "500 מיליון אירו על צוללת שנרכשה בניגוד לדעתו של מפקד חיל הים" . עבור הציבור הישראלי, המספרים הללו היו בגדר חדשות, מאחר שהם מעולם לא הוצגו לו ולא נדונו באופן פומבי. זאת ועוד, גם העובדה שתקציב הביטחון זינק במהלך שנת 2012 מ-52 מיליארד שקל עד לסכום שיא של 60 מיליארד שקל כמעט ולא זכתה להדים. כל ניסיון - ולו הפעוט ביותר -לקיים דיון רציני בהיקפו של תקציב הביטחון וביכולת של כלכלת ישראל לעמוד בו לנוכח הצרכים החברתיים ההולכים וגדלים נהדף מיד בידי הממסד הביטחוני, שמיהר לפרסם את רשימת האיומים הקיומיים המרחפים מעל ראשה של ישראל.

גם הזינוק החד בגירעון התקציבי, שהיה בגדר עובדה כמעט מוגמרת, כבר לפני חודשים רבים, לא זכה אז לדיון ציבורי ראוי. הכנסת לא געשה, בוועדת הכספים (הוועדה הפרלמנטרית המפקחת על תקציב המדינה בצד ההכנסות וההוצאות) לא נוהלו דיוני חירום וכך התעוררו כולם בוקר אחד עם הידיעה המפתיעה על גודלו המפלצתי של הגירעון. גם כאן, בדומה לעניין הביטחוני, נהדף כל ניסיון לקיים דיון רציני בידי שר האוצר ואנשי משרדו, שמיהרו להרגיע ש"המצב בשליטה" וכי הם נוקטים בצעדים הדרושים. קשה היה אז - וקשה גם היום, למצוא את הפוליטיקאי שיישיר מבט מול הציבור ויבשר על כך שצריך להעלות מסים בהקדם, או לערוך סדרת קיצוצים משמעותיים.

היעדרו של דיון ציבורי מעמיק אינו מסתיים רק בשתי הסוגיות הללו. הדברים נכונים גם באשר לעניינים רבים נוספים. כך היה, למשל, ביום שאחרי השריפה הגדולה בכרמל, שבה נספו 44 בני אדם ושלל המחדלים והכשלים שנתגלו בעקבותיה. כך גם באשר למערכת הבריאות הישראלית, כאשר זו זוכה להתייחסות רק כאשר העומסים במחלקות האשפוז הופכים בלתי נסבלים, או כאשר הרופאים והאחיות יוצאים למאבק בלתי מתפשר על שכרם.

ממשלות ישראל לדורותיהן מעדיפות בעיקר לכבות שריפות ולמשוך את שמיכת התקציב (שלרוב קצרה מלהכיל) לנושא שמצוי במוקד באותו רגע. כאשר איש אינו מנהל דיון אסטרטגי מעמיק באיומים הצבאיים ובתקציבים הדרושים כדי להתמודד עמם אנו מגלים בוקר אחד שראש הממשלה החליט לרכוש צוללת בעלות אסטרונומית. כאשר אין גוף שבוחן באופן ענייני ואובייקטיבי את תחזית ההכנסות ממיסים למול המציאות המשתנה, אנו מגלים לפתע כיצד הגירעון כמעט ויוצא משליטה. וכאשר איש אינו בוחן את סל התקציב במלואו אנחנו קמים בבוקר ומגלים שהממשלה התחייבה לסכומי עתק לשלל גורמים וכרגע עליה לקצץ מיליארדים רבים מתקציבה.

במרבית המקרים, קשה להאשים את השרים במשרדים השונים בחוסר תכנון ובהיעדר אסטרטגיה ברורה, וזאת בעיקר בגלל הזמן הקצר בו הם מכהנים בתפקידם (ממשלת נתניהו היוצאת, שכיהנה 4 שנים, היא היוצא מן הכלל). כך, למשל, מאז שנת 2000 כיהנו במשרד האנרגיה והמים 12 שרים, במשרד התחבורה 8 שרים ואפילו במשרד האוצר, שנחשב יציב באופן יחסי, עברו 8 שרים בתקופה זו. וכך, כאשר כל שר מגיע עם התוכניות והיעדים שלו ופוסל את שעשה קודמו , קשה למשרדים להביט אל מעבר לאופק, לתכנן ולהיערך.

לזכותה של המשלה האחרונה ניתן לומר שהיא הבינה את הבעייתיות הרבה של היעדר אסטרטגיה מוסדרת, ולאחר מכרז שערכה, בחרה לפני כשנה וחצי את תאגיד RAND הבינלאומי, שבשיתוף חברת הייעוץ הישראלית שלדור אמורים לגבש אסטרטגיה לישראל ל-15 השנים הבאות. עכשיו לא נותר אלא לחכות למסמך שיגובש - ועוד יותר מכך לראות מה תעשה איתו הממשלה 

Continue reading this article by registering at no cost and get unlimited access to:
  • מאמרים בארכיון
  • The Week in Review
  • אירועים מיוחדים
  • הזמנות רק בהזמנה

מאמרים מומלצים

כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020
נתניהו לא כשיר לקבל על עצמו את מלאכת הרכבת הממשלה
עקיבא אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 5, 2020
כמו ב-1996, ברית המקופחים התייצבה מאחורי נתניהו
מזל מועלם | הבחירות בישראל | מרץ 4, 2020

Featured Video

יותר מ ישראל פולס

al-monitor
הבחירות השלישיות רק הגבירו את הכאוס הפוליטי
מזל מועלם | | מרץ 6, 2020
al-monitor
כשביבי נתניהו הפך לשמעון פרס
בן כספית | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
הנקמה המתוקה של הרשימה המשותפת בנתניהו
שלומי אלדר | הבחירות בישראל | מרץ 6, 2020
al-monitor
השמאל הציוני אינו צפוי להיעלם
יוסי ביילין | | מרץ 7, 2020