"צעדת השיבה" על הגדר של רצועת עזה ביום שישי האחרון [30 במארס] הייתה בסך הכל המערכה הראשונה. סוג של ניסוי כלים או פיילוט לקראת הצפוי לנו בעתיד הקרוב. כעת, מתכוננים בצה"ל לשני תאריכים: ה-17 באפריל, "יום האסיר" הפלסטיני שנופל השנה על ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל; וה-15 במאי, שהוא "יום הנכבה" השנה - למחרת הפתיחה המתוכננת של השגרירות האמריקאית בירושלים, ובנוסף לכל הצרות כל זה קורה עם פתיחתו של חודש הרמדאן. ביום שישי האחרון נערכה החזרה הגנרלית לקראת שני התאריכים הללו, חזרה אותה יזם חמאס כדי לנסות לשנות את כללי המשחק, לייצר משוואת כוחות חדשה ולאותת גם למחמוד עבאס ברמאללה שהמאבק על לבו של העם הפלסטיני רחוק מסיום. חמאס עוד חי, בועט וצועד.
אחרי שנשק המנהרות הולך ונשלל ממנו, צה"ל והמצרים מצליחים למנוע כניסת רקטות, טילים או נשק שובר שוויון לרצועה והמבוי נראה סתום מאי פעם, גילה חמאס דרך חדשה להמציא את עצמו מחדש: צעדה עממית, המונית, של עשרות אלפים הצועדים בואכה מחסום ארז, דורסים את הגדר, פורצים את המצור והולכים לירושלים, או לפחות לאשקלון. על פניו, זהו תרחיש האימים ממנו חוששת ישראל יותר מכל: תמונות של טנקים ומסוקים של צה"ל מרססים אזרחים הצועדים למען חרותם הן סיוט בלהות. בצה"ל החליטו לא לתת לזה לקרות.
