ישראל פולס

הקמבק השלישי של אהוד ברק

p
המחבר
בקצרה
ערב הפריימריז במפלגת העבודה, המועמד המעניין ביותר הוא זה שאינו משתתף בהם – אהוד ברק. בחודשים האחרונים הוא מקיים מגעים שקטים עם בכירי המפה הפוליטית ומפרק התנגדויות, כדי שברגע המכריע כולם יגיעו למסקנה שרק ברק מסוגל לנצח את נתניהו.

ביום שלישי הקרוב [4 ביולי] יתקיימו הפריימריז במפלגת העבודה. שמונה מועמדים (עמירם לוין פרש מהמרוץ) מתמודדים על תפקיד יו"ר המפלגה החבוטה הזו, אבל זו הפעם הראשונה בה המועמד המעניין ביותר הוא דווקא זה שאינו משתתף בבחירות. מדובר במי שכבר עמד, פעמיים, בראש המפלגה שהקימה את מדינת ישראל וכיהן גם כרמטכ"ל, ראש ממשלה ושר ביטחון: אהוד ברק.

מבלי שהצהיר על כך, נמצא ברק בעיצומו של קמבק פוליטי מרתק. הנחת העבודה שלו פשוטה: "העבודה" היא מפלגה ללא מנהיג, בעוד הוא מנהיג נטול מפלגה. עכשיו, כל מה שצריך זה לעזור להם למצוא זו את זה. הסיכוי שכך יקרה אינו גבוה, אבל עד לפני חודשים ספורים הסיכוי לא היה קיים. היום, כולם מדברים על זה.

ברק נועד לגדולות, לפחות בעיני עצמו, עוד מהימים בהם הוא היה המפקד האגדי של סיירת מטכ"ל. הוא נחשב ללוחם המעוטר ביותר בתולדות צה"ל ומונה לראש המטה הכללי בשנת 1991. ברק הוא זה שהטביע את הסלוגן "צבא חכם וקטן" על צה"ל, אם כי כהונתו כרמטכ"ל לא נחשבת למבריקה במיוחד. אחר כך השתחרר, הצטרף למפלגת העבודה, מונה לשר בממשלת רבין וצפה בעיניים כלות איך הפסיד שמעון פרס את הבחירות לבנימין נתניהו ב-1996 לאחר רצח ראש הממשלה. לאחר התבוסה, השתלט ברק על העבודה, הביס את נתניהו ב-99' והפך לראש הממשלה.

דווקא אז, כשהשלים את תכנית ההשתלטות שלו ורק השמיים היו הגבול, התגלה ברק במלוא מערומיו: כהונתו הייתה הקצרה והטראומטית ביותר בהיסטוריה של ישראל. הוא נכשל בניסיונותיו הנמהרים לכרות הסכמי שלום עם הפלסטינים והסורים, האינתיפאדה השנייה פרצה בספטמבר 2000 וברק חווה את נפילת ההתרסקות הפוליטית המהדהדת ביותר בתולדות ישראל. הוא הובס ללא תנאי בידי אריאל שרון בבחירות 2001 לאחר כהונה קצרצרה של כשנה וחצי, ופרש מהחיים הפוליטיים.

פסק הזמן נמשך כחמש שנים. מלחמת לבנון השנייה, בה נתפס צה"ל במערומיו, אפשרה לו להדיח ב-2007 את יו"ר מפלגת העבודה, שהיה גם שר הביטחון, עמיר פרץ. ברק חזר למשרד הביטחון, התכנית שלו הייתה פשוטה: כשר ביטחון פופולרי, הוא לא יתקשה להמריא ולהדיח את ראש הממשלה אהוד אולמרט, שכבר אז היה ברווז צולע.

אבל כמו תמיד אצל ברק, הכל התקדם על פי התכנית עד שהכל התמוטט וקרס. ברק לא הצליח להמריא ואף התרסק. בבחירות 2009 הוא הוביל את העבודה לשפל חסר תקדים של 13 מנדטים ואחרי כשנתיים פרש עם עוד ארבעה ח"כים מהמפלגה כדי להישאר שר הביטחון בממשלת נתניהו.

ב-2013, כשהוא מנודה ציבורית ופוליטית, פרש ברק בפעם השנייה מהחיים הפוליטיים. התפוגגותו מהחיים הציבוריים הייתה עלובה ומעליבה והוא נראה כמי שלא ישוב עוד. בן 71, שנוא על ידי חלק ניכר מהציבור, הפך ברק, שהיה פעם ההבטחה הלבנה הגדולה של השמאל הישראלי, לגרוטאה מחלידה במגרש הגרוטאות של הפוליטיקה הישראלית.

אף אחד לא יודע מאיפה צץ ברק בפעם השלישית, אבל זו עובדה. האיש פתח חשבון טוויטר, נכנס לפייסבוק והפך, תוך זמן קצר, למבקר החריף והבוטה ביותר של ראש הממשלה נתניהו ומדיניותו. ברק היה, כזכור, מפקדו של נתניהו בסיירת מטכ"ל. מוראו של ברק צרוב בנשמתו של נתניהו מאז, ללא קשר למצבם הפוליטי של השניים. ברק מכיר את "הבטן הרכה" של נתניהו יותר טוב מכל אחד אחר והוא הפך, בגיל 75, לאחד השולפים המהירים והחדים בפוליטיקה הישראלית כשהוא חובט בנתניהו ללא הרף.

במקביל, החל ברק לחרוש את הארץ ויצא למרתון פגישות פוליטיות, רובן חשאיות, כדי להתחיל לפרק התנגדויות. הוא בעצם מעמיד את עצמו למכרז ציבורי. התפקיד, עוד לא ברור. ברק יכול לקשט כמעט כל מפלגה מהמפלגות הקיימות בישראל כמועמד לשר ביטחון, אבל הוא שואף ליותר מזה. הוא מנסה לייצר מומנטום סביב עצמו, כדי שברגע המכריע יבשילו התנאים והכל יגיעו למסקנה שרק הוא מסוגל לנצח (שוב) את נתניהו.

התרחיש המעניין ביותר קשור כמובן למפלגת העבודה. למרות שעד לא מזמן הוא נראה סוס מת, היו"ר המכהן יצחק (בוז'י) הרצוג, המתמודד בפריימריז, נמצא בתנופה. עמיר פרץ, שברק הדיח לפני עשר שנים בדיוק, מוביל בסקרים. אם הרצוג יעלה לסיבוב השני נגד פרץ (נדרשים למעלה מ-40% כדי לנצח בסיבוב ראשון) הוא מסוגל גם להפתיע ולנצח פעם נוספת.

קמפיין הבחירות של הרצוג לא מבוסס על אישיותו-שלו, אלא על ההבטחה "להקים גוש פוליטי" גדול שיאחד גורמים רבים במרכז-שמאל להפלת נתניהו. הרצוג מתכוון ללכת לפריימריז פתוחים, בהם ייקבע מי שיעמוד בראש הגוש. מאחורי הקלעים, מייחסים לו שיתוף פעולה עם ברק, שינצל את ההזדמנות ויציג את עצמו כמועמד לבכורה. ממה יורכב הגוש החדש? לא ברור, וגם לא לגמרי חשוב. ברק נמצא בקשר הדוק עם כמה עמותות חוץ פרלמנטריות של קצינים לשעבר או אנשי עסקים מצליחים ששואפים להחליף את השלטון. הוא גם מקיים מספר רב של פגישות עם ציפי לבני.

ברק מומחה ביצירת רושם של "גוש" או "אחדות" ועשה מהלך דומה גם ערב בחירות 99'. כרגע, מה שהוא צריך זה שהמועמדים הרבים לתפקיד יו"ר העבודה ימשיכו לדשדש בסקרים. אחר כך הוא מקווה להשלים את סיבוב הפיוס הדיגיטלי שהוא מקיים עכשיו עם השמאל-מרכז בישראל. אם כל התנאים הללו יבשילו, הוא יסתער על "הגוש הגדול".

"פריחת הדובדבן", כך כינה פעם ברק את הבשלתו הפוליטית השקטה והמפתיעה של נתניהו ב-1996. עכשיו הוא מקווה לפריחת הדובדבן שלו, בפעם האחרונה. יותר מכל דבר אחר, רוצה ברק להתפייס עם הציבור הישראלי. השאלה אם הרצון הזה הדדי, נותרת בשלב הזה ללא מענה.

נמצא ב: primaries, israeli politics, isaac herzog, labor party, benjamin netanyahu, ehud barak

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x