ישראל פולס

הדיל של טראמפ: ברית ביטחונית אזורית ומדינה פלסטינית

p
המחבר
בקצרה
בביקורו בישראל יציג טראמפ למארחיו "ברית ביטחונית אזורית" לבלימת התפשטות איראן – בהשתתפות מדינות הציר הסוני המתון וישראל כמובן, ובחסות ארה"ב ותמיכתה הצבאית והמדינית. כדי שזה יקרה, נתניהו יהיה חייב להפגין רצינות ולהתקדם במסלול הפלסטיני.

ערב הגעתו של הנשיא דונלד טראמפ לירושלים [22 במאי], יללות הסירנה שנשמעו בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו שכחו מעט. הסיכוי שטראמפ יציג כאן את יוזמתו המדינית פחת. הסכנה קיימת עדיין, אבל היא מעט פחות ברורה ומיידית. לטראמפ יש דברים חשובים יותר על סדר היום, בראש ובראשונה הישרדותו האישית בתפקיד. ועדיין, עצבנותו של נתניהו ביממה שלפני הגעת טראמפ הייתה בולטת. ראש הממשלה נקלע לוויכוחים וקטטות עם כמה משריו, פוצץ ישיבה של ראשי הקואליציה וניהל ישיבת קבינט מתוחה ביום ראשון בערב. למחרת, אמור לנחות כאן מטוס חיל האוויר מספר 1 ולנתניהו לא היה עדיין צל של מושג מי ומה ייצא ממנו לקראתו.

מאחורי הקלעים, המהומה רבה. גם במערכת הביטחון הישראלית יש מי ש"שוברים את הראש" לקראת אפשרות של חידוש התהליך המדיני. המושג החדש שנשמע במסדרונות ובדיונים המסווגים הוא "ברית ביטחונית אזורית". זו אמורה להיות פסגת אותו "תהליך אזורי" עליו מדברים כולם, פוליסת הביטוח הקיבוצית של השחקנים השונים, הפרס הגדול אליו שואפות כל המדינות המשויכות במישרין או בעקיפין ל"ציר הסוני המתון", אותו ציר שמנהיגיו האזינו בקשב רב לנאום הנשיא בריאד ביום ראשון.

כדי שזה יקרה, חייבת ישראל להתקדם במסלול הפלסטיני. כלומר, לחדש את המשא ומתן לפתרון שתי המדינות ולהפגין רצינות. הסעודים, ויחד איתם מדינות סוניות נוספות (בעיקר מהמפרץ), כבר הסכימו למחוות סמליות שנדונו בעבר: היתר טיסה לקווי תעופה ישראלים מעל שטחם, למשל. אבל הדבר האמיתי אמור להגיע רק מול התקדמות אמיתית במשא ומתן. הדבר הזה הוא ברית אזורית בה ישתתפו סעודיה, מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, אולי גם כוויית, וכמובן ישראל.

לא מדובר ב"ברית הגנה" בה משתתפת גם ארה"ב, אם כי ברור שהברית האזורית הזו תיהנה מחסותה של אמריקה ותמיכתה הצבאית והמדינית הגורפת. מדובר במפעל עצמאי למדינות האזור, בו ישתפו פעולה כל אלה שחוששים מתאריך התפוגה של הסכם הגרעין שחתמו המעצמות עם איראן. כשההסכם הזה יתקרב לקיצו, תיתקל איראן בחומה בצורה שתכיל את הכסף הסעודי-מפרצי, הכוח הצבאי המצרי והעליונות הטכנולוגית הישראלית. זה החלום של לא מעט מהגיבורים האזוריים החשאיים שמתרוצצים במזרח התיכון בימים אלה. הסיכויים להגשמתו תלויים עכשיו לא מעט בנחישותו של הנשיא טראמפ, שהגיע ביום שני לישראל מותש ומרוקן לאחר יומיים עמוסים בסעודיה.

הראשון שזיהה את האופציה היה ד"ר אפרים סנה, תא"ל במילואים, לשעבר שר בממשלות ישראל ודמות ביטחונית מוכרת במזרח התיכון. סנה ידוע בקשריו הטובים עם שכנותיה הערביות של ישראל. לאחר ניצחונו של טראמפ בבחירות, בימים בהם כולם קברו את פתרון שתי המדינות וחגגו את סוף תהליך השלום, האזין סנה לראיון שהעניק טראמפ ל"וול סטריט ג'ורנל" [נובמבר 2016] ושמע זמירות אחרות לגמרי. הנשיא דיבר על "הדיל האולטימטיבי" שהוא שואף להשיג בין ישראל לפלסטינים וסנה זיהה הזדמנות. כמה ימים לאחר מכן פרסם ד"ר סנה ב"האפינגטון פוסט" מאמר שמכיל הצעה לאותו דיל, המבוססת על פשרה בין ההצעות השונות שעברו מהפלסטינים לישראלים במהלך השנים, וצירף אליו גם את ההצעה לכינונה של ברית אזורית.

בינתיים עשה לעצמו הרעיון כנפיים והוא משייט בין הבירות השונות. במסגרת היוזמה להקמת ממשלת אחדות בישראל, על בסיס "תהליך שלום אזורי", בה היו מעורבים גם יו"ר המחנה הציוני ח"כ יצחק הרצוג ואישים כמו טוני בלייר ומתווכים נוספים, המשיך הרעיון להתקדם ולהשתדרג.

נכון להיום, הברית האזורית הזו קיימת חלקית, דה-פאקטו, בין ישראל למדינות הציר הסוני, במאמץ לבלום את המשך התפשטות הציר השיעי בהובלת איראן וחיזבאללה. מדינות כסעודיה, ירדן ואיחוד האמירויות מבועתות מהיום שאחרי סוף תקופת הסכם הגרעין בין איראן למעצמות. מידע מודיעיני שמקורו בישראל ובארגוני ביון מערביים מורה כי האיראנים ממשיכים במלוא המרץ את תכנית הטילים הבליסטית שלהם. הסעודים חוששים כי זמן קצר לאחר סיום הסכם הגרעין, תהיה לאיראן יכולת שיגור טילים גרעיניים לטווח ארוך. בנקודה הזו הם זקוקים לטכנולוגיה ולניסיון הישראליים, כדי להעניק לעצמם מטריית הגנה ראויה לשמה. רק איחוד כוחות בין ישראל לציר הסוני יוכל, על פי הערכת רבים באזור, לשמש משקל נגד למגמות ההתפשטות של איראן.

זו התיאוריה. מכאן ועד יישומה בשטח, המרחק עצום. ממשלת נתניהו הנוכחית אינה מסוגלת לבצע ויתורים משמעותיים. המקסימום שהיא מסוגלת לתת רחוק מרחק רב מהמינימום שאבו מאזן יכול לקבל.

עד לאחרונה, האמינו בסעודיה, ואולי גם במצרים, שטראמפ יוכל לרבע את המעגל וכי היראה ממנו תאלץ את הצדדים להתגמש. הבעיה היא, שגם טראמפ הוא לא מה שהיה פעם. אפילו המחמאה שהדביק לו בריאד הנשיא המצרי א-סיסי ("יש לך אישיות מיוחדת שמסוגלת להשיג את הבלתי אפשרי") היא יותר משאלת לב מאפשרות רציונלית.

בסביבתו של נתניהו מעוניינים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה: למסמס את התהליך המדיני מצד אחד, ולחזק את הברית הלא רשמית עם הציר הסוני מן העבר השני. בעניין טראמפ, האופוריה התפוגגה כבר מזמן. האפשרות הכי מסקרנת ומבטיחה מבחינת נתניהו ברגע זה היא הדחה אפשרית של טראמפ ומינויו של מייק פנס לנשיא תחתיו. פנס, בניגוד לטראמפ, הוא רפובליקני אמיתי, שמרן, אוהד ישראל ובעל תפיסת עולם יציבה ומגובשת. בדיוק מה שנתניהו רצה, ולא קיבל.

נמצא ב: mahmoud abbas, shiites, sunnis, alliance, security, donald trump, benjamin netanyahu

בן כספית משמש כפרשן של האתר אל-מוניטור, ישראל פולס. הוא עיתונאי בכיר ופרשן פוליטי ומדיני של מספר עיתונים ישראלים, מגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה קבועות בנושאים
הקשורים לפוליטיקה ישראלית.

x