ערב הגעתו של הנשיא דונלד טראמפ לירושלים [22 במאי], יללות הסירנה שנשמעו בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו שכחו מעט. הסיכוי שטראמפ יציג כאן את יוזמתו המדינית פחת. הסכנה קיימת עדיין, אבל היא מעט פחות ברורה ומיידית. לטראמפ יש דברים חשובים יותר על סדר היום, בראש ובראשונה הישרדותו האישית בתפקיד. ועדיין, עצבנותו של נתניהו ביממה שלפני הגעת טראמפ הייתה בולטת. ראש הממשלה נקלע לוויכוחים וקטטות עם כמה משריו, פוצץ ישיבה של ראשי הקואליציה וניהל ישיבת קבינט מתוחה ביום ראשון בערב. למחרת, אמור לנחות כאן מטוס חיל האוויר מספר 1 ולנתניהו לא היה עדיין צל של מושג מי ומה ייצא ממנו לקראתו.

מאחורי הקלעים, המהומה רבה. גם במערכת הביטחון הישראלית יש מי ש"שוברים את הראש" לקראת אפשרות של חידוש התהליך המדיני. המושג החדש שנשמע במסדרונות ובדיונים המסווגים הוא "ברית ביטחונית אזורית". זו אמורה להיות פסגת אותו "תהליך אזורי" עליו מדברים כולם, פוליסת הביטוח הקיבוצית של השחקנים השונים, הפרס הגדול אליו שואפות כל המדינות המשויכות במישרין או בעקיפין ל"ציר הסוני המתון", אותו ציר שמנהיגיו האזינו בקשב רב לנאום הנשיא בריאד ביום ראשון.

כדי שזה יקרה, חייבת ישראל להתקדם במסלול הפלסטיני. כלומר, לחדש את המשא ומתן לפתרון שתי המדינות ולהפגין רצינות. הסעודים, ויחד איתם מדינות סוניות נוספות (בעיקר מהמפרץ), כבר הסכימו למחוות סמליות שנדונו בעבר: היתר טיסה לקווי תעופה ישראלים מעל שטחם, למשל. אבל הדבר האמיתי אמור להגיע רק מול התקדמות אמיתית במשא ומתן. הדבר הזה הוא ברית אזורית בה ישתתפו סעודיה, מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, אולי גם כוויית, וכמובן ישראל.

לא מדובר ב"ברית הגנה" בה משתתפת גם ארה"ב, אם כי ברור שהברית האזורית הזו תיהנה מחסותה של אמריקה ותמיכתה הצבאית והמדינית הגורפת. מדובר במפעל עצמאי למדינות האזור, בו ישתפו פעולה כל אלה שחוששים מתאריך התפוגה של הסכם הגרעין שחתמו המעצמות עם איראן. כשההסכם הזה יתקרב לקיצו, תיתקל איראן בחומה בצורה שתכיל את הכסף הסעודי-מפרצי, הכוח הצבאי המצרי והעליונות הטכנולוגית הישראלית. זה החלום של לא מעט מהגיבורים האזוריים החשאיים שמתרוצצים במזרח התיכון בימים אלה. הסיכויים להגשמתו תלויים עכשיו לא מעט בנחישותו של הנשיא טראמפ, שהגיע ביום שני לישראל מותש ומרוקן לאחר יומיים עמוסים בסעודיה.