הכבוד הלאומי בשירות קמפיין הבחירות של נתניהו

במשך שש שנים, עוד משהיה ח"כ במפלגת קדימה, ח״כ אבי דיכטר ניסה ללא הצלחה לקדם את "חוק הלאום", חוק יסוד שיגדיר את ישראל כמדינתו של העם היהודי, על כל ההשלכות החוקתיות והמשפטיות שמשתמעות מכך. ביום ראשון האחרון (7 במאי) הצליח דיכטר, כעת כיו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מטעם הליכוד, לרשום לזכותו הישג משמעותי, כשוועדת השרים לחקיקה החליטה לאשר את החוק, ולהעביר אותו להמשך הליך החקיקה בכנסת כהצעה ממשלתית.

חוק הלאום שנוי במחלוקת בישראל בשל העובדה שהוא מפר את האיזון העדין בין שני המאפיינים המרכזיים של המדינה - יהודית ודמוקרטית. החוק נותן תוקף משפטי לחיזוק הזהות היהודית של ישראל על חשבון ערכים אחרים כמו יחס של כבוד ושיוויון למיעוטים. אחת הדוגמאות לכך היא הקביעה בחוק שעברית היא השפה הרשמית היחידה במדינה, תוך התעלמות מ-1.8 מיליון אזרחים ערבים המהווים כמעט רבע מהאוכלוסייה. מה גם שבהכרזת העצמאות, המסמך המכונן של הריבונות היהודית בארץ ישראל, ניתן תוקף להיותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.

בעוד דיכטר חוגג את ניצחונו בשלל הודעות וראיונות לתקשורת, הוא גילה, כמו רבים מחבריו לקואליציה לפניו, שראש הממשלה בנימין נתניהו גונב לו את ההצגה. נתניהו, שבשנים האחרונות לא גילה מעורבות יוצאת דופן בקידום החוק הזה מחשש שיש בו פוטנציאל לנזק ציבורי, הבין שהפגנת לאומיות תתקבל כעת טוב בקהל הישראלי, והציב את ההצעה בראש סדר היום שלו בישיבת סיעת הליכוד ביום שני. דיכטר נאלץ לחשוק שפתיים בעודו מביט בראש הממשלה מדיר אותו מההישג.

נתניהו הוא "גנב קרדיטים״ ידוע. יעידו על כך שר האוצר משה כחלון ושר התחבורה ישראל כץ, שכבר צפו בו מנכס לעצמו כמה וכמה הישגים שלהם בשנים האחרונות. אולם במקרה של חוק הלאום זו גניבת קרדיט מסוג חדש. אין כאן פרויקט בנייה שאמור להקל על מצוקת הדיור בישראל או גזירת סרט בקו רכבת חדש, אלא חקיקה ערכית שבדומה לחוקים ימניים אחרים, כמו חוק המואזין או החקיקה נגד ארגוני השמאל, נועדה להגביר את הרגשות הלאומיים בקרב הציבור היהודי.