ישראל פולס

מתווה השלום האזורי - הגרסה הפלסטינית

p
המחבר
בקצרה
ברמאללה האזינו למסיבת העיתונאים של טראמפ ונתניהו, והחליטו ביחד עם השותפות הערביות להציע לוושינגטון מתווה חדש: ועידת שלום אזורית שתוביל למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים על בסיס יוזמת השלום הערבית, ובהמשך הקמת מדינה וקונפדרציה פלסטינית-ירדנית.

בהצהרתו של נשיא ארה״ב, דונלד טראמפ, במסיבת העיתונאים המשותפת שקיים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו (15 בפברואר), בלטה במיוחד גישתו האזורית לתהליך השלום הישראלי-פלסטיני. יועץ המקורב למועצה לביטחון לאומי של ארה"ב, ובעל קשרים טובים עם העולם הערבי, סיפר לאל-מוניטור כי עוד לפני פגישת הפסגה בין טראמפ לנתניהו קיים הממשל דיונים עם מצרים, ירדן וסעודיה בנוגע למטרייה אזורית לתהליך שלום בין ישראל לפלסטינים.

שאיפותיו של הממשל החדש בסוגיית המזרח התיכון צנועות הרבה יותר בהשוואה ליוזמות האזוריות שקידם ממשל אובמה. וליתר דיוק, הן שאפתניות הרבה פחות מהיוזמה האזורית שהניח על השולחן מזכיר המדינה לשעבר ג'ון קרי בחורף 2015 (כפי שדווח בעיתון הארץ ב-19 בפברואר), לקידום תהליך אזורי ירדני-מצרי-ישראלי. על פי אותו יועץ, טראמפ מתעניין בשיתוף פעולה עם מדינות ערב הפרגמטיות כדי להילחם יחדיו בארגון המדינה האיסלאמית.

במסיבת העיתונאים אמר טראמפ: "אם מסתכלים על שתי מדינות או על מדינה אחת – אני אוהב את האופציה ששני הצדדים יאהבו. אני מאוד מרוצה מהאופציה ששני הצדדים יאהבו. אני יכול לחיות עם כל אחת מהאופציות".  ההתייחסות הזו לפתרון שתי המדינות או המדינה האחת היא תגובה ישירה לבקשתו של נתניהו. טראמפ מצטיין בהעברת מסרים מבולבלים, ובמקרה המסוים הזה, תוקן המסר כעבור 48 שעות בידי השגרירה החדשה של ארה"ב באו"ם, ניקי היילי, שהתייחסה ישירות לפתרון שתי המדינות כמדיניותו של הממשל החדש.

על פי מקור בכיר במשרד החוץ הישראלי ששוחח עם אל-מוניטור בעילום שם, נתניהו יצא מאושר מהפגישה בחדר הסגלגל - הוא קיבל את האור הירוק שייחל לו, להמשיך במדיניות הסיפוח שלו (לפחות למעשה, אם לא להלכה), באמצעות הרחבת ההתנחלויות בתוך הגושים הגדולים, והרחבת הפעילות הכלכלית בשטחי C (שבשליטת ישראל). בקשתו כביכול של טראמפ להשהות חלקית את הפעילות בהתנחלויות משרתת למעשה את נתניהו, ומאפשרת לו להסיט את הלחץ שמפעיל עליו מימין שר החינוך נפתלי בנט. כעת יוכל לטעון שבקשתו של טראמפ אילצה אותו להסכים לוויתורים, אפילו חלקיים.

בהנהגה הפלסטינית עסוקים כעת בדיונים קדחתניים, הן פנימית והן עם עם בנות בריתה הערביות, ובעיקר מצרים, ירדן וסעודיה. על פי מקור ביטחוני בכיר בפתח, ברמאללה החליטו ביחד עם השותפות הערביות להתייחס כפשוטם לדבריו של הנשיא טראמפ בעניין הגישה האזורית לסכסוך. ביחד עם מצרים, מבקשים הפלסטינים להציע לוושינגטון מתווה לגישה אזורית חדשה.

המתווה החדש יכלול שלושה עקרונות. בראש ובראשונה, שהבסיס לכל משא ומתן עתידי לשלום יהיה יוזמת השלום הערבית מ-2002. על בסיס זה יתבקש הממשל האמריקאי לקיים בוושינגטון בחודשים הקרובים פגישת פסגה עם כל ההנהגה הערבית. הפסגה תוקדש להכנתה של ועידת שלום אזורית שתוביל למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים על בסיס יוזמת השלום הערבית, בהשתתפות מצרים, ירדן, סעודיה ומרוקו, ובניצוחו של הנשיא טראמפ. העיקרון השלישי נוגע להתקדמות לקראת כינונה של מדינה פלסטינית, באמצעות הסכם להקמת קונפדרציה פלסטינית-ירדנית שתזכה לתמיכת הליגה הערבית.

על פי אותו מקור בפתח, קשה יהיה לחתום על הסכם שכזה להקמת קונפדרציה, בהתחשב בחשדנות ההיסטורית בין הירדנים לפלסטינים. לדבריו, "כרגע, זו הדרך הטובה ביותר להקמת מדינה. מבחינה היסטורית ודמוגרפית, אנחנו קשורים קשר הדוק לירדן ולאוכלוסיה הפלסטינית שממערב לנהר הירדן. הסכם שכזה יזדקק לתמיכתן של מצרים, סעודיה והליגה הערבית".

המקור הבהיר כי בתוך אותה קונפדרציה פלסטין חייבת להיות מדינה עצמאית, על בסיס קווי 67' עם מזרח ירושלים כבירתה (כולל חילופי שטחים הדדיים עם ישראל, כפי שהתוותה הגרסה האחרונה של יוזמת השלום הערבית). בה בעת, גם הקונפדרציה תמצא את ביטויה בשלל דרכים.

יהיה, לדוגמה, הסכם סחר חופשי, ויהיו גם אזורי תעשייה ותיירות משותפים (בים המלח); שני בתי הפרלמנט יתכנסו למושב משותף פעמיים בשנה; פעילויות הביטחון והמלחמה בטרור במעברי הגבול ובגדה המערבית יהיו בסמכות משותפת של ירדן (צבא) ופלסטין (משטרה), ויתבצעו בתיאום עם ישראל. כאלמנט נוסף של הקונפדרציה, מזרח ירושלים יועבר לשליטת פלסטין כעיר בירתה, ולממלכת ירדת יינתן מעמד מיוחד באתרים הקדושים לאיסלאם. משלחת פלסטינית-ירדנית משותפת (כמו זו שהשתתפה בוועידת מדריד ב-1991) תנהל את המשא ומתן על הסכם הקבע מול ישראל. וכשיושג ההסכם למעמד הקבע, יוצע לישראל להצטרף לקונפדרציה כלכלית עם ירדן ופלסטין.

על פי אותו מקור, מדינות ערב ינרמלו את יחסיהן עם ישראל על בסיס יוזמת השלום הערבית, ותוכנית שכזו תהיה התגשמותו של אינטרס אזורי משותף שכל הצדדים יכולים לחיות עמו בשלום.

גישה שכזו תוכל אכן לשמש בסיס למשא ומתן אזורי, אבל זה הדבר האחרון שמעניין את ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא רוצה לשפר את יחסיה של ישראל עם מצרים, עם ירדן ועם מדינות המפרץ, ובמקביל הוא גם רוצה להמשיך בכיבוש. משימה בלתי-אפשרית.

אשר לנשיא טראמפ, עדיין לא ברור אם הוא אכן מעוניין בהסכם שלום אזורי. אבל גם אם כן, ספק אם הוא ואנשי צוותו ניחנו בפיקחות הדיפלומטית ובמיומנות הדרושה כדי להתניע תהליך אזורי מורכב וקשה כל כך.

נמצא ב: arab peace initiative, 1967 borders, donald trump, confederation, benjamin netanyahu, israeli-palestinian negotiations, two-state solution

אורי סביר היה ממקימי מרכז פרס לשלום ב-1996,לאחר שנים רבות בחזית אסטרטגית השלום בישראל. מאז 1999 הוא מכהן כנשיא הכבוד של המרכז. כמנכ"ל משרד החוץ (1993-1996) כיהן סביר כראש צוות המו"מ בהסכמי אוסלו, כחבר משלחת המו"מ בין ישראל וירדן, וכראש משלחת המו"מ בין ישראל וסוריה. ב-1999 נבחר סביר לכנסת הישראלית החמש-עשרה מטעם מפלגת המרכז.

בתחום העסקים, סביר כיהן כראש הוועד המנהל של העיתון העולמי היומי "מטרו אינטרנשיונל". ב-2001 הקים סביר עמותה בינלאומית ללא-מטרות-רווח בשם "גלוקל פורום", המבוססת ברומא ומעודדת דיפלומטיה בין-עירונית ברחבי העולם וב2011 הקים את Yala Young Leaders, תנועה אינטרנטית לשלום, אשר סוחפת אחריה מאות אלפי נרשמים.

סביר פרסם שלושה ספרים: "התהליך: מאחורי הקלעים של הכרעה היסטורית" המבוסס על ניסיונו כראש צוות המו"מ בהסכמי אוסלו (1998); "מר ישראלי בבחירות 2006" (2006); ו-"קודם שלום" (2006).

x