ישראל פולס

העיתונאים הפלסטינים מתפעלים מחופש העיתונות בישראל

p
המחבר
בקצרה
עיתונאים פלסטינים בגדה ועזה מקנאים בדמוקרטיה הישראלית המאפשרת לפרסם תחקירים על ראש הממשלה נתניהו ולדווח על חקירותיו. "כולנו יודעים שיש שחיתות נוראה ברשות הפלסטינית", אומר עיתונאי מרמאללה, "אבל לא יכולים אפילו לדבר עליהם בפומבי".

עיתונאים פלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה עוקבים בדריכות אחר פרשיות טובות ההנאה והשחיתות לכאורה המיוחסות לראש הממשלה בנימין נתניהו. העניין הרב אינו מתמקד רק מתוך שמחה לאדו של שנוא נפשם נתניהו, אלא מתוך הערכה וקנאה בדמוקרטיה הישראלית ובחופש העיתונות, המאפשרים חקירת ראש ממשלה באזהרה ופרסום תחקירים עיתונאיים נגדו בתקשורת. ברצועת עזה אף עיתונאי, בכיר ככל שיהיה, לא יעלה על דעתו לבקר את מנהיגי חמאס, וגם בשטחי הרשות הפלסטינית ביקורת כלשהי על אבו מאזן או חשיפת שחיתות ברשות עלולה להסתיים במעצר העיתונאי.

"כולנו יודעים שיש שחיתות נוראה ברשות", אומר עיתונאי ותיק מרמאללה לאל-מוניטור, "אנחנו יודעים מאות סיפורים על בכירים ברשות ועל בניו של אבו מאזן, אבל לא יכולים לפרסמם או אפילו לדבר עליהם בפומבי".

לפי פרסומים שונים, הרשות הפלסטינית נגועה מזה שנים בשחיתות. המבנה השלטוני שבנה יאסר ערפאת לא אפשר הקמת מנגנוני בקרה ופיקוח, וכל פלסטיני בעזה ובגדה כבר למד לדעת שאלו הקרובים לצלחת, למרכזי השלטון והשליטה, נהנים לא פעם מרמת חיים שאינה עולה בקנה אחד עם משכורת של פקיד רשות (מווזף). "ראינו פעילים של אש"ף שהגיעו מלוב ותוניס רק עם בגדים על גופם, וכמה חודשים אחרי הקמת הרשות כבר נסעו במרצדסים, לבשו חליפות מאיטליה ובנו וילות מנקרות עיניים", טוען העיתונאי, "עד היום כולם בעלי הון, מסודרים, ואיש אינו יכול לומר מילה או אפילו לשאול מניין הגיע (אליהם) העושר הזה".

מדינות האיחוד האירופי, התורמות מאות מיליוני דולרים כסיוע הומניטארי לרשות, ניסו להקים מנגנוני פיקוח על הכספים שהעבירו, אבל לדברי עיתונאים פלסטינים ששוחחו עם אל-מוניטור, בכירי הרשות היו ערמומיים יותר מכל המנגנונים שפותחו ומצאו פרצות שאפשרו לחלק מהכסף הזה לעבור לכיסם.

הביקורת הנאמרת בשקט אינה מתייחסת רק לשחיתויות עבר אלא גם להווה. עיתונאי העובד בכלי תקשורת בין-ערבי מציין בשיחה עם אל-מוניטור, כי בניו של יו"ר הרשות אבו מאזן מוזכרים גם הם, כמי שעשו ועודם עושים הון עתק רק מעצם היותם בניו של היושב ראש.

טארק עבאס, למשל, הוא דירקטור בחברה שבה פעל בעבר איש הכספים ואיש סודו של ערפאת, מוחמד רשיד, אשר הורשע על ידי בית משפט ברמאללה בגניבת מיליוני דולרים מקרן השקעות פלסטינית ומקופת אש"ף והעברתם לחשבונות בנק במקומות שונים בעולם. מאז "ניקיון האורוות" שנעשה לאחר מותו של ערפאת, משמש טארק עבאס דירקטור בקרן ההשקעות הפלסטינית, המגלגלת מאות מיליוני דולרים, כך שלאביו אבו מאזן יש שליטה כמעט מלאה בקרן מבלי שאיש ברשות יכול להביע התנגדות או תמיהה על אופן ניהולה. בשנת 2012 פרסם המגזין "פורין פוליסי" כתבה נרחבת על הונם של בניו של אבו מאזן ובה תהו עורכי התחקיר האם יש קשר בין הונם המצטבר של הבנים לעצם היותם בניו של יו"ר הרשות.

"אנחנו יודעים את התשובה", אומר עיתונאי פלסטיני לאל-מוניטור, "כולם יודעים שכמעט כל מכרז שטארק ויאסר עבאס ניגשים אליו, בין אם באופן ישיר או באמצעות אנשי קש, הם זוכים בו מיד".

לדבריו, העיתונאים למדו לא לשאול שאלות "מיותרות", פן יאבדו את פרנסתם במקרה הטוב או יישלחו לכלא במקרה הרע. את גבולות המותר והאסור למדו היטב העיתונאים מפרשת מחמד חדיפה – עיתונאי עצמאי שפרסם סדרת כתבות תחקיר על המתרחש במשרד הכלכלה הפלסטיני ברמאללה. חדיפה נעצר על ידי אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטיני לאחר הפרסום וספג איומים, אף שאיש לא טען כי תחקיריו שקריים. להיפך, הוא נגע בסוגיות שמטרידות את הציבור הפלסטיני בגדה והציג אי סדרים במשרד הכלכלי החשוב ביותר ברשות הפלסטינית.

"לעתים תוכל לראות ביקורת על בניו של אבו מאזן או על בכירים ברשות ברשתות החברתיות", אומר לאל-מוניטור עיתונאי אחר, "אבל לעולם לא באופן שיסגיר את הכותב. בדרך כלל המבקרים נזהרים ושואלים שאלות רטוריות, אך כל אחד מבין למה הכוונה".

התחקירים היחידים כמעט שהציגו שחיתויות ברשות פורסמו על ידי סוכנויות הידיעות הבינלאומיות רויטרס ו-AP, כאשר התחקירנים הפלסטינים שסייעו בהכנת התחקיר נותרים אנונימיים. רויטרס פרסמה בשנת 2009 תחקיר על מכרזים בשווי מיליוני דולרים של ממשלת ארה"ב בהם זכו בניו של אבו מאזן, וסוכנות AP פרסמה ב-2015 מסמכים שחושפים לכאורה שחיתות של בכירים ברשות.

איש מהמוזכרים בתחקירים לא נחקר או איבד את תפקידו. סיקור הפרשות בתקשורת הפלסטינית הוצנע בהוראה מגבוה.

רבים מהפלסטינים שנחשפו לפרסומים על חקירות ראש הממשלה נתניהו, המתפרסמים בהבלטה גם בתקשורת הפלסטינית, תוהים האם קבלת מתנות כמו סיגרים ושמפניה מהווה עילה מספקת להעמדת נתניהו לדין, הרשעה ופרישה מתפקידו. חלק מהעיתונאים עמם שוחחתי טוענים כי קבלת תשורות היא עניין של נורמה ברשות הפלסטינית ולא נחשבת בקרב הפלסטינים כעבירה.

"אם היה מתאפשר לנו לספר על כל מתנה ומתנה וזה היה מוביל לחקירה והרשעה", אומר עיתונאי בכיר ברשות, "לא הייתה היום רשות פלסטינית מתפקדת - כי כולם כבר היו במעצר".

נמצא ב: west bank, corruption, mahmoud abbas, palestinian media, journalism, indictment, benjamin netanyahu, palestinian authority

שלומי אלדר כותב עבור ''ישראל פולס'' של האתר אל-מוניטור. במהלך עשרים השנים האחרונות סיקר את הרשות הפלסטינית ובעיקר את המתרחש ברצועת עזה עבור ערוץ 1 וערוץ 10, בדגש על סיקור עליית כוחו של החמאס. אלדר זכה בפרס סוקולוב לעיתונות. הוא פירסם שני ספרים: ''עזה כמוות'' (2005) בו צפה את נצחון החמאס בבחירות שנערכו לאחר מכן, וכן ''להכיר את החמאס'' (2012).
ב-2010 יצא לאקרנים סרטו ''חיים יקרים'' אשר הוקרן בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי של טורונטו וזכה אף בפרס ''אופיר''. הוא בעל תואר שני בלימודי מזרח תיכון מהאוניברסיטה העברית ומתגורר בנס ציונה.

x