זה קרה השבוע. רבבות הורים נאלצו להמיר יום עבודה (21 בדצמבר) בהשגחה על ילדיהם, שנותרו בבית עקב שביתה כללית ברשויות המקומיות. מרכז השלטון המקומי החליט לנקוט צעד מרחיק לכת זה כדי להתריע מפני ההידרדרות במצבן של הרשויות החלשות בפריפריה. במכתב ששלחו ראשי המרכז לראש הממשלה בנימין נתניהו, הם הזהירו כי קיצוץ בסך 230 מיליון שקל בתקציב משרד הפנים יביא לקריסתן ולפגיעה ישירה בשירותים המוניציפליים לתושבי הפריפריה ״הגאוגרפית והחברתית״ בישראל. הקיצוץ נגזר מהחלטת הממשלה לקצץ בכל שנה מהשנתיים הבאות כ-1.25 מיליארד שקל מתקציב משרדי הממשלה, כולל רווחה, בריאות וחינוך.

וגם זה קרה בימים אלה: המוסד לביטוח לאומי בישר לעם ישראל שהמדינה שלו שומרת על מקומה בראש סולם העוני והאי-שוויון בקרב מדינות ה-OECD. הדו"ח השנתי של המוסד מראה כי שיעור העוני בקרב משפחות במדינה עלה מ-18.8% ב-2014 ל-19.1% בשנה שעברה. אחת מכל חמש משפחות נמצאת מתחת לקו העוני, העומד על 3,158 שקלים בחודש לנפש. שיעור העוני גבוה במיוחד בקרב הקשישים. זאת, לצד מחירי הדיור הגואים, הפוגעים גם במעמד הבינים.

וגם זה קרה באותם ימים: במסגרת מדיניות שאין כותרת ההולמת אותה יותר מאשר "הפשע משתלם", הקופה הציבורית, כלומר קופתם של תושבי ישראל, תיפרד מ-130 מיליון שקל. זה המחיר שישולם כדי שכמה עשרות עבריינים מהמאחז עמונה, אשר גזלו אדמות לא להם, יואילו בטובם לעבור דירה לגבעה סמוכה, שגם היא איננה בריבונות מדינתם. בצפון תל אביב, מול תחנת הרכבת ברחוב ארלוזורוב, חיים עשרות שומרי חוק באוהלים עלובים, ספוגי גשם. איש לא מציע לחסרי הדיור הללו קמצוץ מהסיוע שהממשלה שופכת על ההתנחלויות "החוקיות" ועל מאחזי הפולשים. למחיר העסקה הזאת (עם המתנחלים) יש להוסיף את עלות הריסתם של עשרות, ואולי מאות בתים של ערבים-ישראלים. על פי פרסומים בימים האחרונים, זה מה שנתניהו הבטיח לעבריינים היהודים בגדה לאחר ההסכמה על מתווה הפשרה.

בעידן הפוסט-בושה, הממשלה אינה טורחת להסתיר את המעיין שממנו היא תשאב את המיליונים שיחולקו לפולשי עמונה. בהצעת משרד האוצר שהונחה על שולחן הממשלה, נאמר כי הקיצוץ בתקציב נדרש, בין השאר, כדי לממן את עסקת עמונה. אפשר לומר ש-130 מיליון שקל מתוך 230 המיליון שקוצצו מתקציבן של 190 הרשויות החלשות בארץ, נועדו לחלוקה ל-40 משפחות של פולשים. ממש צדק חלוקתי.