נאומו של מנכ"ל ״בצלם״ חגי אלעד במועצת הביטחון של האו"ם (14 באוקטובר) חולל בשבוע שעבר סערה פוליטית בישראל. התגובות הנזעמות לנאום היו אמנם צפויות, אבל מה שתרם לעוצמתה של הסערה הציבורית היה גם העיתוי שבו נאמרו הדברים - יממה אחרי שבארגון אונסק״ו של האו״ם התקבלה החלטה המכחישה את הקשר של העם היהודי להר הבית ולכותל המערבי.
תגובות ראש הממשלה לנאום הצביעו בין השורות על התייחסות לפעילי בצלם כבוגדים, והתירו את דמם של פעילי ארגוני זכויות אדם בישראל. אך מעבר לזעם ולהתלהמות חסרת האחריות של נתניהו, נאומו של אלעד העלה את הסוגיות המרכזיות המעסיקות את החברה הישראלית ביחסה לארגונים אלה: האם ביקורת על הכיבוש והרחבת ההתנחלויות, מצד גורמים ישראלים בזירה הבינלאומית, הינה לגיטימית? האם בקרב הפעילים המרכזיים של הארגונים הללו היטשטשו ההגדרות של פעילות למען זכויות האדם, והם עברו למעשה לפעילות פוליטית מדינית? והאם הארגונים הללו משקיעים את מאמציהם בזירה הבינלאומית כי נואשו מהתקווה לחולל שינוי בדעת הקהל הישראלית?
בעקבות ההתקפה עליו הסביר אלעד במאמר ב״הארץ״ כי "ההתערבות של העולם נגד הכיבוש היא לגיטימית כמו בכל נושא שקשור לזכויות אדם. בטח ובטח כשמדובר בסוגיה כמו השליטה שלנו על עם אחר: זה לא עניין ישראלי פנימי. זה עניין בינלאומי מובהק".
רוב פעילי תנועות זכויות האדם שותפים לדעה כי הימשכותו של הכיבוש 50 שנה, כשבאופק לא נראה פתרון, אינה רק סוגיה מדינית, אלא נושא מובהק של הפרת זכויות אדם. למבקריהם הם משיבים כי גם נתניהו, הנוהג לזלזל במעמדו של האו"ם, מתייצב שנה אחרי שנה בעצרת הכללית ונושא נאום. בנוסף, לכל תנועות הימין יש מחלקות בינלאומיות המשגרות את נציגיהן לקהילות יהודיות ברחבי העולם כדי להציג את תפיסת עולמן ואת חשיבותה של ההתיישבות היהודית בכל חלקי ארץ ישראל. האם מה שמותר לראש הממשלה ולפעילי הימין אסור לארגוני השמאל, הם שואלים?
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
