ימים אחדים לפני שחתם על הסכם אוסלו שאלתי את שמעון פרס, אז שר החוץ בממשלת יצחק רבין, כיצד היה רוצה שההיסטוריה תזכור אותו. "כמי שתרם לכך שישראל תהיה חזקה מספיק כדי לעשות שלום", הוא ענה. פרס משאיר מאחוריו מדינה עם הצבא החזק ביותר במזרח התיכון ותעשיית היי-טק מהחזקות בעולם. בזכותם של פרס ובני דורו, ישראל היא אי של יציבות בלבו של ים מזרח תיכוני סוער. הוא החל להוציא את ישראל מלבנון וחילץ את כלכלתה מאינפלציה תלת ספרתית דוהרת. פרס סלל לרבין את הדרך להסכם אוסלו, שהוביל להסכם השלום עם ירדן, וחיזק את מעמדה של ישראל בבירות העולם.

פרס לא זכה לתרגם את העוצמה הזאת לשלום. מדינת ישראל לא נהנתה מפרי עמלו. על הסכם השלום עם מצרים חתם מנחם בגין, זמן קצר לאחר בחירות 1977 ששמו קץ לשלטון המערך. המשא ומתן שניהל עם נשיא סוריה, חאפז אל-אסד, בשנת 1996, לאחר רצח רבין, הגיע למבוי סתום. אריאל שרון היה זה שהוביל את צה"ל ואת המתנחלים אל מחוץ לגבולות רצועת עזה. שני ראשי ממשלה, אהוד ברק ואהוד אולמרט, היו קרובים הרבה יותר ממנו להסכם קבע עם הצד הפלסטיני.

הניסיונות של פרס לגשר בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) הסתיימו במפח נפש. את שנותיו האחרונות בפוליטיקה בילה פרס כמסביר הבינלאומי של ממשלות הימין. בימיו הראשונים כנשיא המדינה הוא הרחיק עד וושינגטון כדי לשמש מליץ יושר של נתניהו, שאיבד את אמונו של הנשיא אובמה.

על מנהיגים כמו פרס נהוג לומר "איש של חזון ומעש". אך לעתים, כמו במקרה שלו, המעש לא מסונכרן עם החזון. לא זו בלבד, המעש מחבל בחזון והופך אותו כמעט לבלתי מעשי. בתפקידו כ"איש מעש", שר הביטחון פרס, האיש הממונה על השטחים הכבושים, רשם לזכותו שורה ארוכה של התנחלויות. בהתנחלות עפרה, זו שרוב בתיה עומדים על אדמה פלסטינית פרטית, נהנים מצלו של העץ הראשון ביישוב, שניטע בידיו של פרס. המייסד וראש העיר הראשון של אריאל, רון נחמן, הציג בפני מסמך מראשית 1977 בחתימתו של פרס, שמאשר את הקמת היישוב החדש בלב השומרון. בספרו "כעת-מחר" שיצא לאור ב-1978, שנה לאחר עליית הליכוד לשלטון, כתב פרס את המשפט הבא: "אם הממשלה מקפיאה ומונעת התיישבות במקומות הראויים ליישוב ( בשטחים שנכבשו ב-1967), הרי זאת כתיבת ספר לבן על עצמנו".