חג הפסח, כידוע, קרוי גם חג החירות. סדר הפסח מקדש ומפאר את יציאתם של היהודים ממצרים כיציאה מעבדות לחירות. זהו חג יהודי-דתי, עם מסר אוניברסלי חיובי. אם תרצו, ההגדה של פסח היא מהדורה קדומה של סיפור השואה והתקומה, בתוספת של נסים שעשה אלוהים לאבותינו.
הלקחים האקטואליים שילדי ישראל - חרדים, דתיים לאומיים וחילונים - שואבים ממערכת החינוך הם אלה: העם היהודי היה מאז ומתמיד קורבן לרדיפות; ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל ביחד עם תורת ישראל; יש אלוהים והוא בחר בנו מכל העמים. פולחנים דתיים ומיתוסים לאומיים כאלה שעוברים מדור לדור, לא נהוג לקלקל לא בתהיות "אפיקורסיות", כמו העדרה המוחלט של יציאת מצרים - אירוע אזורי עצום - מכתבים מצריים מתקופת הפרעונים. בנוסף לכך, עשרות משלחות ארכיאולוגיות מרחבי העולם חיפשו לשווא ראיות לנוכחותם של המוני בני אדם בקדש ברנע - המקום שבו, על פי הסיפור המקראי, חנו בני ישראל בדרכם ממצרים לארץ כנען. הבעיה היא שהמיתוסים הללו, שדוגמתם נפוצים בכל הדתות, תורגמו בשנים האחרונות למצע פוליטי ונהפכו למעין קושאן משפטי.
