בשבוע שעבר נכנסה משלחת קטנה לאוהל האבלים של משפחת עמאר בכפר הדרוזי ג'וליס. הם לחצו את ידיהם של קרובי משפחתו של תת-אלוף מוניר עמאר, שנהרג בתאונת מטוס (25 במארס), ואמרו שהנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) שלח אותם להביע את תנחומיו על מותו הטראגי של יקירם. אין זה דבר של מה בכך: עמאר היה ראש המינהל האזרחי ביהודה ושומרון - האיש שמייצג בפני הפלסטינים את שלטונות הכיבוש הישראלי, זה שבין שאר עיסוקיו חותם על צווי הריסה של בתי פלסטינים בשטחי C (בשליטה אזרחית וביטחונית ישראלית).
האירוע הזה מצטרף לשורת צעדים שההנהגה ברמאללה עושה באחרונה בהתייחס לחברה הישראלית: ראיונות מלטפים של אבו מאזן לתקשורת הישראלית, הזמנת מעצבי דעת קהל לסעוד על שולחנו במוקטעה ופעילות משותפת עם ארגונים ישראלים-פלסטינים כמו יוזמת ז'נבה. במקביל, סקרי דעת קהל עדכניים מראים שהציבור היהודי בישראל מוסיף לצעוד ימינה, הרחק ימינה.
"מדד השלום", שהמכון הישראלי לדמוקרטיה פרסם בשבוע שעבר, מראה כי רוב ניכר של הציבור היהודי אינו מקבל את ההבחנה בין הטרור העולמי, שניזון מהאיסלאם הקיצוני, לבין הטרור הפלסטיני, שניזון מהרצון להשתחרר מהכיבוש הישראלי. 64 אחוז מהנשאלים מסכימים עם אמירתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, כי הטרור העולמי והטרור הפלסטיני חד הם.
אפשר ללמוד מכך שרוב הישראלים היהודים סבורים שהסכסוך האלים עם הפלסטינים אינו קשור לכיבוש. אם סיום הכיבוש בשטחים לא ישים קץ לאלימות, ממילא אין צורך במשא ומתן על גורל השטחים. זאת אף זאת, רוב הציבור הישראלי היהודי (62 אחוז) מאמין שכושר העמידה של החברה שלהם במצב האלימות הנוכחי גבוה יותר מעמידותה של החברה הפלסטינית (בימין – 69 אחוז, מרכז – 59 אחוז ושמאל – 44 אחוז). רק חמישה אחוזים סבורים שהפלסטינים יחזיקו מעמד זמן רב יותר מהישראלים. כלומר, לישראלים לא בוער לשנות את המצב.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
