במירוץ לראשות המפלגה הרפובליקאית בארצות הברית, דומה שאין דבר שממחיש את אופיו של ההקשר הישראלי בשיח הפוליטי יותר מהמטעמים שעשה הסנטור מרקו רוביו מההצהרה של המתמודד המוביל, דונאלד טראמפ, כי בכוונתו לנסות להביא שלום בין ישראל לפלסטינים. אם לא די בכך, בעימות הטלוויזיוני שנערך ביום חמישי שעבר (18 בפברואר), העז טראמפ לומר כי אין זה יעיל שמתווך במשא ומתן מצהיר על תמיכה בלתי מסויגת באחד הצדדים. המשפט הכמו מובן מאליו הזה הפך את טראמפ בעיני רוביו למתווך לא הוגן. אני לא אהיה נייטרלי, הבטיח רוביו, "אני אעמוד לצד ישראל בכל יום מכיוון שהיא הדמוקרטיה היחידה והמדינה הפרו-אמריקאית היחידה במזרח התיכון". אפשר לנסח זאת גם כך: אני ידיד אמיתי של ישראל. אם אבחר לנשיא, אני לא אבלבל לישראלים את המוח עם הבלים כמו "חזון שלום" ושטויות כמו "יוזמות שלום".
כמה ימים לפני כן (15 בפברואר), קידם ראש הממשלה בנימין נתניהו במלים חמות את מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר, ג'ורג' שולץ, שביקר בירושלים. בנאום במכון הישראלי לדמוקרטיה החמיא נתניהו למדינאי בדימוס על "החזון והאמינות" שלו וחתם במלים הנשגבות "מעולם לא היה לישראל ולעם היהודי ידיד טוב יותר". על פי מדד רוביו, ידידותו של שולץ מוטלת בספק. לאל-מוניטור נודע כי באחרונה גיבש המדינאי בן ה-95, קבוצת מומחים ישראלים, פלסטינים ואמריקאים, לדון בחלופות לפתרון שתי המדינות על פי מודל הסכם אוסלו. בדיונים הוא לא מסתיר את אכזבתו ממדיניותה של ממשלת הימין.
