במירוץ לראשות המפלגה הרפובליקאית בארצות הברית, דומה שאין דבר שממחיש את אופיו של ההקשר הישראלי בשיח הפוליטי יותר מהמטעמים שעשה הסנטור מרקו רוביו מההצהרה של המתמודד המוביל, דונאלד טראמפ, כי בכוונתו לנסות להביא שלום בין ישראל לפלסטינים. אם לא די בכך, בעימות הטלוויזיוני שנערך ביום חמישי שעבר (18 בפברואר), העז טראמפ לומר כי אין זה יעיל שמתווך במשא ומתן מצהיר על תמיכה בלתי מסויגת באחד הצדדים. המשפט הכמו מובן מאליו הזה הפך את טראמפ בעיני רוביו למתווך לא הוגן. אני לא אהיה נייטרלי, הבטיח רוביו, "אני אעמוד לצד ישראל בכל יום מכיוון שהיא הדמוקרטיה היחידה והמדינה הפרו-אמריקאית היחידה במזרח התיכון". אפשר לנסח זאת גם כך: אני ידיד אמיתי של ישראל. אם אבחר לנשיא, אני לא אבלבל לישראלים את המוח עם הבלים כמו "חזון שלום" ושטויות כמו "יוזמות שלום".
כמה ימים לפני כן (15 בפברואר), קידם ראש הממשלה בנימין נתניהו במלים חמות את מזכיר המדינה האמריקאי לשעבר, ג'ורג' שולץ, שביקר בירושלים. בנאום במכון הישראלי לדמוקרטיה החמיא נתניהו למדינאי בדימוס על "החזון והאמינות" שלו וחתם במלים הנשגבות "מעולם לא היה לישראל ולעם היהודי ידיד טוב יותר". על פי מדד רוביו, ידידותו של שולץ מוטלת בספק. לאל-מוניטור נודע כי באחרונה גיבש המדינאי בן ה-95, קבוצת מומחים ישראלים, פלסטינים ואמריקאים, לדון בחלופות לפתרון שתי המדינות על פי מודל הסכם אוסלו. בדיונים הוא לא מסתיר את אכזבתו ממדיניותה של ממשלת הימין.
לפי מדד המחויבות לשלום, שולץ הינו אדם בעל חזון וגם ידיד אמיתי של ישראל. לפני 30 שנה כמעט הוא ניסה לקדם את יוזמת השלום של שמעון פרס, אז שר החוץ בממשלת אחדות עם הליכוד, וחוסיין מלך ירדן. היוזמה הידועה כ"הסכם לונדון" מאפריל 1987, הייתה אמורה להיפתח בוועידה בינלאומית שבעקבותיה יחלו הצדדים בפתיחת משא ומתן לפתרון הסכסוך הערבי-ישראלי על בסיס החלטות האו"ם 242 ו-338. חרף הפצרותיו של הנשיא רייגן, הכשיל ראש הממשלה יצחק שמיר את היוזמה. הוא כתב לשולץ ב-15 במאי באותה שנה כי חלקים מהתוכנית "אינם עולים בקנה אחד עם האינטרס הלאומי שלנו". מבחינתו של שמיר, שולץ היה מתווך נייטרלי מדי [מכיוון שלא צידד בעיקר בישראל, לשיטתו].
בשלהי 1988 סגר שולץ את החשבון עם שמיר. הוא עודד את מנהיג אש"ף, יאסר ערפאת, להעביר החלטה במועצה הלאומית הפלסטינית (מל"פ), לאמץ את החלטות האו"ם 242 ו-338, ולזנוח את המאבק המזוין. בכך נסללה הדרך לפתיחת דיאלוג רשמי בין ממשל רייגן להנהגת אש"ף. זה קרה בתקופת המעבר בין הבחירות לנשיאות לבין כניסתו של היורש, ג'ורג' בוש, לבית הלבן. שולץ לא הספיק לקצור את הפירות. ממשל בוש-בייקר השתמש בהם (ובהישגי מלחמת המפרץ הראשונה), כדי לגרור את שמיר (וסגן שר החוץ שלו, בנימין נתניהו) בשנת 1991 לוועידה הבינלאומית במדריד. אולם שלום, כידוע, לא יצא ממנה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
