אזרחי ישראל רגילים לחיות תחת איום מתמיד. ישראל נמצאת במצב מלחמה רשמי מיום הקמתה, זוהי השגרה הישראלית והיא לא מפריעה לישראלים להתמקם תמיד במקום הראשון או השני בכל סקר אושר עולמי: מדד האושר של האו"ם, סקרי ה-OECD ובדיקות נוספות.
רק איום אחד מחריד את הישראלים משלוותם ומעורר בהם בהלה אמיתית: איום המנהרות של חמאס. יש משהו בתופעת המנהרות שגורם לחרדות עמוקות גם אצל הישראלים הקשוחים ביותר. העובדה שג'יהאדיסטים אסלאמיים יכולים בכל רגע נתון להגיח ממעבה האדמה בלבו של קיבוץ ישראלי בעוטף עזה, להרוג או לחטוף אזרחים ולהיעלם כלעומת שבאו, לא נותנת לתושבי "עוטף עזה" מנוח. בשבועות האחרונים האיום הזה חוזר, ובגדול, לתשומת הלב הציבורית בישראל.
ביום רביעי השבוע [3 בפברואר] הודיע חמאס על קריסה נוספת של מנהרה שהייתה בתהליך בנייה, בה נהרגו כנראה שני פעילי ולוחמי חמאס וכשמונה נפצעו. קריסה דומה בה נהרגו שבעה אירעה כמה ימים קודם. חמאס ניסה להסתיר את האירועים הללו, ללא הצלחה מרובה.
על פי חמאס, המנהרה שקרסה קודם לכן הייתה זו ששימשה לחטיפתו של החייל הישראלי אורון שאול ז"ל, במהלך מבצע "צוק איתן" [יולי 2014]. ראש ממשלת חמאס בעזה איסמעיל הניה כבר אישר בקולו שחמאס משקם במהירות את מערך המנהרות ההתקפיות שלו. הפלסטינים טוענים כי כבר עכשיו יש להם את אותה יכולת תת קרקעית שהייתה להם ערב פרוץ "צוק איתן". בישראל סבורים שהם מגזימים הגזמה פרועה, אם כי אי אפשר להכחיש שמערך החפירות הפלסטיני עובד סביב השעון, במשמרות המכסות את כל היממה, על מנת להשמיש מחדש כמה שיותר מנהרות תקיפה שיאפשרו לארגון לבנות יכולת התקפית מול המכונה הצה"לית.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
