מנהיגי חמאס בעזה נזהרים שלא לדבר בפומבי על הפגיעה במנהרותיהם על ידי המצרים, מחשש שירגיזו עוד יותר את הנשיא המצרי עבד אל-פתאח א-סיסי, אם כי מדי פעם הם משגרים חצי ביקורת מדודים ותוהים בקול – מה מניע את צבא מצרים ומנהיגיו לנהוג כך? מדוע הם מנהלים מלחמה נחושה ויומיומית בחמאס?

בשנה האחרונה [2016-2015] קרסו מספר מנהרות הברחה בגבול רפיח, שחלקן הוצפו על ידי המצרים. חמאס הודה שאנשיו נהרגו בקריסת מנהרות, ובמקביל האשים את ישראל ואת "סייעניה" במעשה. מי הם הסייענים? את זאת השאירו לבעלי דמיון מפותח או לשותפי סוד.

בתקשורת המצרית פורסם בחודש אוגוסט 2013, כחודש לאחר שא-סיסי הדיח את הנשיא מורסי ותפס את השלטון במצרים, כי בשדה התעופה בקהיר נצפו שר הביטחון הישראלי משה יעלון ובכיר נוסף שלא זוהה (ההערכה הייתה שזה ראש השב"כ יורם כהן). לפי הפרסום, השניים נועדו עם בכירים במערכת הביטחון המצרית למה שהוגדר כסדרה של תיאומים בנושאים הקשורים למצב הביטחוני בחצי האי סיני, להבנות ביטחוניות באשר לחופש הפעולה הישראלי בקרבת הגבול המצרי ולסיוע מודיעיני ישראלי לצבא המצרי במאבקו נגד ארגוני הטרור האסלאמיים הפועלים בחצי האי.

הקשר המודיעיני-ביטחוני בין מצרים לישראל נחשב סוד גלוי, אבל אף אחד מהצדדים לא הודה בקיומו בפומבי. ודאי לא בהקשר של המרצת צבא מצרים על ידי ישראל לפגוע במנהרות ההברחה לעזה. עד ששר האנרגיה יובל שטייניץ (לשעבר השר לענייני מודיעין) הגיע לבאר שבע.