שלוש שאלות עיקריות נותרו פתוחות בכל הקשור לטלנובלה הבלתי נגמרת בין ישראל לארה"ב, הבית הלבן ולשכת ראש הממשלה, ברק אובמה ובנימין נתניהו:
- מה בסוף תסכים ארה"ב להעניק לישראל בתוך אותה "חבילת פיצוי" מיתולוגית שבעלת הברית הסוררת אמורה לקבל כדי להתמודד עם ימי הסגריר המצפים לה בעידן שאחרי הסכם הגרעין עם איראן?
- האם ייעתר, בסופו של דבר, הנשיא אובמה להפצרות וללחצים המופעלים עליו בסביבתו (כולל שר החוץ ג'ון קרי), ויפרסם את הסכם המסגרת להסדר קבע בין ישראל לפלסטינים, אותו הציג בפני יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, ומאז לא קיבל כל תגובה, בבחינת "הפרמטרים של אובמה", שיהוו המשכיות ישירה של הפרמטרים של קלינטון משנת 2000?
- האם יהיה שינוי במדיניות הטלת הווטו של ארה"ב בכל הקשור לישראל? האם האמריקאים ישגרו את הצרפתים או הניו-זילנדים להגיש את הצעותיהם למועצת הביטחון ויימנעו מהטלת וטו? האם ארה"ב תמשיך לגבות את מסע סימוני המוצרים, החרמות והנידויים נגד ישראל שהחל באירופה וממשיך להתקדם בזחילה מדאיגה?
מוקדם עדיין לענות על השאלות הללו. נתניהו לא קיבל תשובות מוגדרות לאף אחת מהן בבית הלבן. עכשיו, תורו להזיע. הוא טרטר את הנשיא חודשים ארוכים, אילץ אותו להפעיל את כל המכונה הנשיאותית המשומנת כדי להעביר את הסכם הגרעין, עכשיו אין סיבה להקל עליו.
מוזר היה לנתח את מילות התיאור ושפת הגוף של שני הצדדים בעקבות הפגישה בין נתניהו לאובמה [9 בנובמבר], שבאה לאחר נתק של יותר משנה. נתניהו נראה והתנהג כחתן ביום כלולותיו. מחויך, מפויס, מתלהב, מגדיר את הפגישה בתדרוכים פנימיים כ"נפלאה" ו"אולי הכי טובה שהייתה בינינו אי פעם". טוב, "הכי טובה אי פעם" בין שני אלה, זו ממש לא משימה קשה. מה שנתניהו שכח לציין זה, שהפגישה המופלאה הזו עם אובמה מתרחשת אחרי שהכל כבר נגמר. הם בעצם זוג שהתגרש, השלים את הסכם הגירושין וחלוקת הרכוש, ועכשיו מנסים להיפרד באווירה טובה ולאחל אחד לשני בהצלחה בחיים החדשים.
מהצד של אובמה, זה נשמע קצת אחרת. גורמים בסביבתו מחייכים לנוכח ההתלהבות של נתניהו. הפגישה, בעיניים אמריקאיות, הייתה סבירה, אולי אפילו סבירה פלוס. לא יותר מזה. פגישה לפרוטוקול, שנועדה להעביר דף ולהביט קדימה. אופייני לאובמה. אם רצה הנשיא לצאת לירח דבש אמיתי עם גרושתו נתניהו, היו לו דרכים לא מעטות להפגין זאת: הוא יכול היה לשכן את נתניהו ב"בלייר האוס", הוא יכול היה לצאת למסיבת עיתונאים משותפת עם ראש הממשלה (במקום שדוברו יתדרך את התקשורת בעוד הפגישה מתנהלת), הוא יכול היה להתערב בסוגיית שחרורו של ג'ונתן פולארד (ולאפשר לו לטוס לישראל), הוא יכול היה להגיד על נתניהו כמה מילים טובות ב"פוטו-אופ" המשותף שלהם, הוא יכול היה להבטיח משהו מהותי בדברים שחשובים לנתניהו. אף אחד מהצעדים הנ"ל לא ננקט. אובמה לא שוכח, לא סולח, אין סיבה שישכח או יסלח, אבל הוא אדם קר מזג שלא מונע משיקולי נקמה ומנסה להיות ענייני.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
