מאז החל גל הטרור הנוכחי, כשבישראל עדיין מתעקשים כי אין מדובר באינתיפאדה אלא בגל חולף, ניסו במערכת הביטחון לנתח את מניעי הצעירים שיוצאים מדי יום לבצע פיגועים בישראל, לבנות חתך של פרופיל המחבל הממוצע, ולמפות את האזורים הנחשבים למוקד ההתקוממות העממית. מכוני המחקר של אמ"ן ושב"כ - אשר עוסקים בניתוח מאפייני גל הטרור שמתרחש ללא מטרייה של הארגונים הפלסטינים ואף כקריאת תיגר נגדם - אמורים לספק לדרג הפיקוד הבכיר של צה"ל והשב"כ כיוון כללי לבלימת גל המפגעים.
בניגוד לאינתיפאדה השנייה [2005-2000], הפעם אין לצה"ל מטרות ברורות שניתן לסמן כמוקדים לתכנון ולביצוע פיגועים. ולכן, כל מונחי הלחימה - לתקוף, להשמיד, להרתיע, ולסכל - אינם תקפים. אין מבוקשים ואין תשתית טרור שניתן לסמן, ולצה"ל לא נותר אלא לפעול באסטרטגיה של מגננה.