בגדד, עיראק – יהודים עיראקים רבים, שלפני יותר משישה עשורים אולצו לעזוב את ארצם או לעקור ממקומם עקב רדיפה ונישול, עדיין חולמים לשוב למולדתם ומטפחים נוסטלגיה לבתי הכנסת ולרחובות שבהם גדלו. לרבים מהם יהיה קשה, אולי אף בלתי אפשרי, להגשים את החלום הזה. אבל כמה מהם מתחילים לשוב הודות לחוק שנחקק לאחרונה בכורדיסטאן העיראקית. לפני כחודש הכריזה הממשלה האזורית של כורדיסטאן על פתיחתה של לשכה לייצוג יהודים במשרד לקצבאות ולענייני דתות, ובכך הגדילה לשבע את מספרן של הדתות הזוכות להכרה רשמית. הדתות האחרות הן איסלאם, נצרות, ודתות היזידים, היָרשָנים, העלאווים והקאקאים.
תחילתן של תולדות היהודים במסופוטמיה כבר במאה השישית לפני הספירה. הקהילה היהודית מילאה תפקיד חשוב בחיים הכלכליים והתרבותיים של עיראק, אבל בשנות ה-40 של המאה הקודמת, בימי שלטון הבעת', נפלו היהודים קורבן להתקפות מאורגנות. רבים נרצחו, ובתיהם והעסקים שלהם נבזזו והוחרמו. אלה שניצלו ברחו לאירופה, לארצות הברית ולישראל. רדיפת היהודים בעיראק התרחשה בד בבד עם עליית התנועה הציונית, גירוש הערבים מפלשתינה והקמת מדינת ישראל, שליהודי עיראק לא היה כל קשר עמה. רוב היהודים העיראקים התגוררו בבגדד, שם נהנו מחופש לקיים את דתם. כשהוקמה המדינה העיראקית ב-1921 מונה יהודי בשם ששון אסקל לתפקיד שר האוצר הראשון. הוא כיהן שנתיים בתפקיד זה ונודע כשר מסור ומקצועי.