ברגע הסיום של העימות הטלוויזיוני בין יצחק שמיר ליצחק רבין ביוני 1992, שבוע לפני הבחירות לכנסת ה-13, העניק המנחה ניסים משעל לשמיר את האפשרות לשאול את יריבו שאלה אחת אחרונה. זה היה הרגע שזיכך בבהירות עבור הציבור את שתי הדרכים - זו של הימין וזו של השמאל - שרלוונטיות גם כיום, 23 שנים לאחר מכן. שמיר בן ה-77, אז ראש הממשלה ויו"ר הליכוד, שאל את יו"ר העבודה רבין: "האם אתה רוצה באמת מדינה פלסטינית בתוך ארץ ישראל? עם מי אתה רוצה היום פשרה טריטוריאלית? עם מי?"
זו הייתה תקופת דמדומי האינתיפאדה הראשונה, ויצחק רבין, יו"ר האופזיציה, לא התרגש מהשאלה המכשילה. הוא דווקא נראה להוט להשיב עליה באופן הישיר ביותר. הוא השיב בקצרה ואמר כך: ''אני מתנגד למדינה פלסטינית ביננו לבין ירדן. באותה מידה אינני רוצה מיליון ו-700 אלף פלסטינים שיהיו אזרחי ישראל. לכן אני תומך והצבעתי ב-77' בכנסת בעד אישרור האוטונומיה. מר שמיר נמנע... אני בעד להתחיל עם זה. תפתחנה אפשרויות חדשות. העקרונות שלי הם שלושה: לא שני מיליון פלסטינים אזרחים, לא למדינה פלסטינית, לא לנסיגה ל-67', ירושלים וקווי העימות בידנו".
