לאחר הפיגוע בשומרון שבו נרצחו בני הזוג נעמה ואיתם הנקין (1 באוקטובר), פיגוע שאחריו החל גל הטרור הנוכחי בישראל, שוחחתי עם בכירים במנגנוני הביטחון הפלסטיניים ועם שורה של עיתונאים פלסטיניים ותיקים מהעיר הטעונה חברון. כולם היו בטוחים מעל כל צל של ספק שלמרות הייאוש והתסכול הגדולים בגדה, השטח עייף מכדי להתארגן לאינתיפאדה שלישית. אחד מבכירי הרשות הסביר לי בפסקנות: "אם אבו מאזן לא ירצה אינתיפאדה, לא תהיה אינתיפאדה". הוא אמר את הדברים על סמך ההנחה שגם אם הפלסטינים אינם אוהבים את יו"ר הרשות, השליטה של מנגנוני הביטחון והממסד הפלסטיני בשטח היא מוחלטת. הטיעונים נשמעו הגיוניים ומבוססים והבאתי אותם בפירוט רב כאן בטור "אין סימנים לאינתיפאדה שלישית" ב-28 בספטמבר.
היום, אחרי שלושה שבועות עקובים מדם, אחרי עשרות פיגועים או ניסיונות פיגוע, ברור לחלוטין שהשטח מדבר אחרת ואינו פועל לפי רצונם של בכירי הרשות הפלסטינית, אשר ניסו למנוע בכל דרך התקוממות אלימה. אמנם בניגוד לאינתיפאדה השנייה (2005-2000) אין הפגנות המוניות ברחבי הגדה, אלא מספר עימותים מצומצם עם כוחות צה"ל בנקודות החיכוך. עם זאת, מספר המחבלים שיצאו החודש לפיגועי דקירה או דריסה בישראל דומה למספר הפיגועים שהיו לאורך כל האינתיפאדה השנייה, אשר נתמכה והונעה על ידי הארגונים הפלסטינים.
רוב המפגעים שיצאו עד כה לפיגועי דקירה הם ממזרח ירושלים, אבל מעשיהם מספקים השראה לצעירי הגדה, ובימים האחרונים ניתן לראות עלייה באלימות מעבר לקו הירוק. בכירי הרשות הפלסטינית, אנשי ההנהגה המדינית וראשי מנגנוני הביטחון, שהיו בטוחים כל כך בשליטתם בשטח, מבינים כעת כי שגו לא רק בהערכה הזאת, אלא גם בהנחה שהציבור הפלסטיני נשמע לקריאותיו של אבו מאזן. גם בהערכות הפסימיות ביותר שלהם, הם לא ציפו שתפרוץ אינתיפאדה מעל ראשם, ושהציבור הפלסטיני ישאיר אותם מאחור.
עמיתי חאזם בלושה כתב השבוע (21 באוקטובר) באל-מוניטור מדוע חמאס מעוניין באינתיפאדה.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
