המתמטיקה של נפתלי בנט
מהפכת לימודי המתמטיקה של שר החינוך היא צעד ראשון במאמץ שלו להשתחרר מתדמית של נציג המתנחלים ולזכות מחדש בלגיטימציה ציבורית רחבה, בדרך לראשות הממשלה. האם הוא יצליח להתמיד בכך?
החלטתו של שר החינוך הטרי, נפתלי בנט, להציב את "מהפכת לימודי המתמטיקה" במקום גבוה מאוד בסדר העדיפויות של משרדו, מצביעה לא רק על סדר יום מקצועי, אלא גם על שאיפותיו הפוליטיות.
בנט, איש של מדדים ויעדים, בחר למקד את תשומת הלב הציבורית, ערב פתיחת שנת הלימודים, בשתי רפורמות שבישר עליהן במסיבות עיתונאים מתוקשרות. הראשונה היא "רפורמות הסרדינים" - צמצום מספר התלמידים בכיתות א' מ-40 ל-34, בעקבות מחאת הורים ארצית על הצפיפות הגבוהה בבתי הספר. השנייה היא מהפכת לימודי המתמטיקה, שנחשפה ביום ראשון (30 באוגוסט) וזכתה מאז לסיקור אוהד בכלי התקשורת.
יו"ר הבית היהודי איתר כמעט מיד עם כניסתו למשרד את אחת הסוגיות הכואבות יותר בחינוך הישראלי בשנים האחרונות: הציונים הנמוכים של תלמידי ישראל במבחני הפיז"ה של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD). ב-2013 מוקמה ישראל במקום ה-40 מבין 65 מדינות בהישגים במתמטיקה ובמקום ה-41 בהישגים במדעים. דו"ח של מבקר המדינה שפורסם במאי 2014 חשף תמונה מדאיגה בנוגע ללימודי המקצוע בכיתות הגבוהות, כשהתברר כי קיימת ירידה עקבית במספר התלמידים הלומדים מתמטיקה ברמה גבוהה של 4 ו-5 יחידות לבגרות. הירידה, על פי הדו"ח, היא דרמטית: ב-2006 למדו 12,900 נערים ונערות מתמטיקה מוגברת. ב-2013 עמד מספרם על 9,100. תוכנית לבלימת התופעה, שהושקה ב-2009 בעלות של כמעט 900 מיליון שקלים, לא השיגה את היעד.
בנט קפץ על הנושא בין היתר משום שהוא מגיע מתחום ההיי-טק, שרבים מהעובדים בו התמחו במתמטיקה בתיכון. כמו רבים אחרים, הוא טען כי הירידה הדרמטית במספר לומדי המתמטיקה מהווה בעיה חברתית אסטרטגית, אשר בעתיד עשויות להיות לה השלכות חמורות על שוק העבודה בישראל.
