ישראל פולס

נתניהו מנסה להעמיק את שליטתו בתקשורת הישראלית

p
המחבר
בקצרה
לוח הפגישות של נתניהו, כמו גם שורה של סעיפים שנחשפו מההסכמים הקואליציוניים, מעידים כי ראש הממשלה מייחס חשיבות עילאית לאחיזתו בעיתונות הישראלית, וכי הוא מתכוון להמשיך לפעול כדי להגביר אותה.

ב-17 במארס הליכוד, בפיקודו של בנימין נתניהו, הדף את גיסותיו של יו"ר המחנה הציוני, יצחק הרצוג, שאיימו לכבוש את קריית הממשלה. השבוע, כאשר יתבצרו שרי הממשלה החדשה בלשכותיהם, הם יגלו שמערכת הבחירות הייתה טיול רומנטי בפארק, לעומת קרב ההישרדות המפרך שמצפה להם בדרך לבחירות הבאות. 61 חברי כנסת מחמש מפלגות - מהימין ומהימין הקיצוני - חילונים, דתיים וחרדים, יתעוררו בכל בוקר לעימות חדש.

מול כמעט 30 שרים וסגני שרים, שיהיו טרודים בענייני משרדיהם ובישיבות ממשלה, קבינט וועדות שרים, יעמדו 59 חברי כנסת, כאיש אחד, שינסו כל העת להפיל את הממשלה. כל מעייניהם של חברי האופוזיציה יהיו נתונים לאיתור בקיעים ונקודות תורפה בחומת הקואליציה הרופפת. ההתגוששות המתוקשרת סביב פרישתו המפתיעה של אביגדור ליברמן לאופוזיציה הייתה בבחינת חזרה כללית לקראת ההצגה שתכבוש בקרוב את במות ישראל. רובם המכריע של כלי התקשורת הציגו את הצעד של מנהיג ישראל ביתנו כתרגיל מבריק. מנגד, מנעד המחמאות שחלקו לליברמן בעלי הטורים בישראל היום, עיתון הבית של משפחת נתניהו, נע בין בוגד הימין לבין שותף לפוטש.

השחקנים הראשיים, נתניהו ואנשיו מזה ויצחק הרצוג וכוחותיו מזה, יתחרו על תודעתם של הישראלים, במיוחד על תודעתם של הישראלים היהודים. מוטיב "הלנו אתה אם לצרינו", שהוכיח את עצמו במערכת הבחירות, זקוק לטיפוח יום יומי. לשם כך יש להחזיק גם את המקל וגם את הגזר. כלומר, לשלוט במגוון רחב ככל האפשר של אמצעי תקשורת. על החשיבות שמייחס נתניהו לשליטה הזאת אפשר ללמוד מלוח הפגישות שלו עם שריו בשנים 2014-2013: אפס פגישות עם שר הרווחה, אפס עם שרת הקליטה, פגישה אחת עם שרת הבריאות, שתיים עם השר לביטחון פנים, שלוש עם שר החינוך ואותו מספר עם שר השיכון. עם שר התקשורת ארדן, לעומת זאת, נפגש נתניהו 38 פעמים. היחיד שזכה למספר פגישות גבוה יותר היה שר הביטחון יעלון, עמו נפגש ראש הממשלה 53 פעמים (למען ההגינות, ארדן שימש בשנתיים הללו גם בתפקידים אחרים).

אינדיקציה נוספת למעמד המיוחד של התקשורת בסדר היום של ראש הממשלה אפשר למצוא בהסכם הקואליציוני החדש עם יהדות התורה. נכתב שם כי "הממשלה תנהיג רפורמות מקיפות בשוק התקשורת. סיעת הליכוד, סיעת יהדות התורה ויתר הסיעות המצטרפות לקואליציה מתחייבות לתמוך ברפורמות הללו. כמו כן, סיעות הקואליציה וחבריהן לא יתמכו בהצעות חוק בתחום התקשורת בלא אישור שר התקשורת. סיעות הקואליציה וחבריהן יתנגדו לכל יוזמה ו/או הצעה בתחום התקשורת ששר התקשורת יתנגד לה".

ערוץ 10 דיווח על סעיף סודי שצורף להסכמים על פי דרישת נתניהו, שלפיו הצדדים לא יתמכו באף יוזמה שתשנה את החוק בנוגע לישראל היום. הכוונה היא להצעת חוק "לקידום ולהגנת העיתונות הכתובה בישראל" – חוק אשר קורא להגבלת תפוצה של עיתונים חינמים בתפוצה ארצית לשנה בלבד, וזאת כדי למנוע מצב בו העיתונות הכתובה בתשלום תפשוט רגל. ההצעה הזו נועדה בעצם להגביל את הפצתו החינמית של העיתון שבבעלותו של המיליארדר היהודי תומך נתניהו, שלדון אדלסון.

בנובמבר אשתקד עברה ההצעה בקריאה טרומית ברוב של 43 ח"כים, כמה מהם מסיעות הקואליציה הקודמת, ישראל ביתנו, הבית היהודי, התנועה ויש עתיד. נגד הצביעו 23 חברי כנסת בלבד, ותשעה נמנעו. למראה לוח התוצאות מלמל נתניהו "בושה", ופניו הביעו זעם והפתעה. לאחר ההצבעה עברה ההצעה לטיפולה של ועדת הכנסת בראשות ח"כ יריב לוין, שהתחייב לקבור אותה. יו"ר הקואליציה, זאב אלקין, הודיע אז שבכוונתו לדרוש שהחוק יובא לדיון דווקא בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, בשל "ההשלכות הביטחוניות והמדיניות הצפויות מעליית שלטון שמאל בעקבות הפגיעה בישראל היום".

הקרב בין נתניהו לתקשורת מהול גם באינטרסים מסחריים. ראש הממשלה כתב בעמוד הפייסבוק הרשמי שלו לפני הבחירות כי "הגורם המרכזי שעומד מאחורי גל ההכפשות נגדי ונגד רעייתי הוא נוני מוזס, המוציא לאור של ידיעות אחרונות... הוא אינו בוחל באמצעים כדי להפיל את שלטון הליכוד בראשותי, לסגור את עיתון ישראל היום ולהשיב את השליטה הדורסנית של ידיעות אחרונות בעיתונות הכתובה".

אכן, משפחת מוזס רואה בישראל היום איום כלכלי. אך אם הדומיננטיות של ידיעות אחרונות, היא "שליטה דורסנית", איזו הגדרה מתאימה לחינמון שמפאר את השליט ומציע מחירי רצפה למפרסמים? עיתונות ליברלית?

מוקדם לדעת כרגע אילו צעדים בדיוק ינקוט נתניהו בחזית התקשורת. אבל בעצם, זה לא ממש משנה. שם הסיפור הוא שליטה. נתניהו יכול לזגזג בין צעדים כאלה והפוכים (כפי שעשה ועושה בעניין ערוץ 2 וערוץ 10). העיקר שהעיתונאים יידעו שפרנסתם וקידומם תלויים בהחלטות השלטון ובחסדיו. נוח לו במצב הארעי והרעוע שבו נתונה התקשורת הישראלית, כשגורלן של רשתות טלוויזיה, רדיו, ועיתונות כתובה תלויות בדרג הפוליטי. כדאי לו לשמר אותן כך במצב הזה ומפעם לפער לנער אותן. שלא ירימו ראש. ראש הממשלה מפיק תועלת מכך שישראל נותרה בין המדינות הבודדות בעולם המערבי שבהן מנהיג פוליטי מחזיק בידיו שליטה רבה ומגוונת כל כך בענף התקשורת.

שחיקת עצמאותה של התקשורת והפרת מאזן הכוחות בינה לבין השלטון, נשענות על המוסכמה על פיה התקשורת התגייסה למערכה הפוליטית להפלת נתניהו. תוצאות הבחירות מלמדות שאם כך הדבר - התקשורת נחלה כישלון חרוץ. לא רק שהיא לא קבעה את התוצאות, אלא ששנאת התקשורת והצגתו של נתניהו כקורבן שלה – תרמו כנראה להצלחתו של יו"ר הליכוד, בניגוד לסקרים שלפני הבחירות. אך כמו ביחסים עם הפלסטינים, גם בכל הנוגע לתקשורת, נתניהו משחק את הקוזק הנגזל. כובש ובוכה. מתנחל ומיילל.

נמצא ב: media, likud party, knesset, journalism, israel hayom, israel, freedom of press, benjamin netanyahu

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

x