"בהגדה של פסח מדובר על אותה הבטחה משמי מרום לשרידות העם היהודי חרף משנאיו – 'והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם'". שורות אלו, פרי הגיגיו של שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, ראו אור בערב חג הפסח [אפריל 3]. הן מתבלות את נימוקי תמיכתו בחוק שזכה לכינוי "חוק החרם" - החוק שמאפשר לתבוע פיצויים ממי שקורא בפומבי "להימנע במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי, או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה".
על פי החוק, אם בית משפט ישתכנע כי קריאה פומבית להטלת חרם מהסיבות הללו נעשתה בזדון, הוא רשאי לחייב את עושה העוולה בתשלום פיצויים. החוק שעבר בכנסת בשנת 2011 קובע כי אין התובע נדרש להוכיח כי נגרם לו נזק, אך בעקבות הערר ביטל בג"צ סעיף זה והתובע יידרש להוכיח קשר בין הקריאה לחרם לבין הנזק הכלכלי שנגרם לו, לטענתו. מעבר לכך, החוק מאפשר לשלטון, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, להגביל את השתתפותו במכרז של מי שפרסם קריאה פומבית להטלת חרם או התחייב להשתתף בו ולשלול ממנו את הזכות לתמיכות ממשלתיות.