הפלסטינים ידעו בוודאות שימים אחדים אחרי הבחירות בישראל ישוחררו כספי המסים הפלסטיניים שישראל הקפיאה בינואר 2015. איך ידעו? זה שני עשורים כספי המסים שנגבים על ידי ישראל לפי הסכם פריז (1994) הפכו לנשק פוליטי, שנועד לרצות את דעת הקהל בארץ. יעילותו של הנשק הכלכלי המפוקפק הזה הוכח תמיד כלא יעיל, ואפילו מזיק לאינטרסים הביטחוניים של ישראל, אבל מבחינת מקבלי ההחלטות - זהו נשק קל וזמין שאם משתמשים בו לזמן קצוב, הוא נחשב ללא מסוכן.
גם הפעם "העונש" הישראלי בעקבות בקשת הרשות להתקבל כחברה בבית הדין הבינלאומי בהאג היה קצוב למשך קמפיין הבחירות בישראל. כשמלאו שלושה חודשים לסנקציות הכלכליות, ורגע לפני קריסתה הכלכלית של הרשות או התפרצות אלימה בשטחיה, "נענה" ראש הממשלה בנימין נתניהו להפצרותיהם של דרגי הביטחון הישראליים, והורה להפשיר את ההקפאה, אף שהפלסטינים לא נסוגו מפנייתם לבית המשפט בהאג.
כספי המסים שישראל גובה, ואמורה לפי הסכמי אוסלו ב' (ספטמבר 1995) להעביר לפלסטינים מדי חודש, מהווים כמחצית מתקציבה התפעולי של הרשות. שאר תקציב הרשות מגיע מתשלום מסים שהיא גובה מאוכלוסיית השטחים - שרבים ממנה זוכים לפטור, או משלמים תשלום מזערי בשל מצבם הכלכלי הרעוע - ומתרומות ממדינות שונות. הסיוע מארצות הברית בסך כמה מאות מליוני דולרים מתעכב מאותה סיבה - פניית הרשות למוסדות האו"ם. הקפאה של חודש אחד בלבד מטלטלת את כל המבנה הכלכלי של הרשות, שאין לה רזרבה לשעת חירום.
לפי הסכמי הביניים (פרוטוקול פריז אפריל 1994) נקבעה "מעטפת מכס" אחידה בין ישראל לרשות עבור כל התוצרת וחומרי הגלם שהפלסטינים מייבאים לשטחם. ישראל גובה את המכסים המוסכמים, ובסוף כל חודש, לאחר התחשבנות, אמורה להעבירם לקופת הרשות.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
