לאישה האמיצה ביותר בישראל קוראים רות קוליאן. אישה קטנה בת 34, אם לארבעה ילדים, שחיה בתוך הקהילה החרדית בישראל ומנהלת משם קרב גבורה חסר סיכוי נגד הממסד האורתודוכסי הרבני.
אני עוקב אחריה, בהשתאות והערכה, כבר כמה שנים. קוליאן נשבעה להוציא את מאות אלפי הנשים החרדיות לאור. לשחרר אותן מחיי עבדות, ניצול, אלמוניות.
היא מריצה עכשיו, לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל, מפלגה של נשים חרדיות שמבקשות להיבחר לכנסת. היא מתישה את מערכת המשפט והממסד בעתירות, הפגנות, עצומות וניסיונות מרד מקומיים: בבחירות המוניציפליות בפתח-תקווה, בבחירות לאגודת הסטודנטים של מכללה אקדמית, במאבק במוסדות הדת השונים. את כל זה היא עושה כמעט לבדה, בעשר אצבעות, בשיניים ובציפורניים. היא נוחלת תבוסה אחר תבוסה, קמה, מתנערת וממשיכה הלאה. היא יודעת שהניצחון שלה יימדד בשעון היסטורי. מתישהו, בעוד שנה, או עשר שנים, או חמישים שנה, תזכה אישה חרדית למהדרין להתיישב על הכיסא שלה בכנסת ישראל, בית המחוקקים של המדינה היהודית. כשזה יקרה, אותה אישה תדע שאת הדרך לשם פרצה עבורה רות קוליאן.
התקשורת המערבית עוסקת באינטנסיביות בנשים החיות תחת שלטון אסלאמי קיצוני. הנשים הסעודיות שלא יכולות לנהוג במכונית, נשים שנשללות מהן זכויות הצבעה, זכויות דיבור, חירות פרט וזכות להגשמה עצמית. התקשורת כמעט ולא עוסקת במצבן של נשים יהודיות השייכות ליהדות החרדית-אורתודוכסית. ישנן כמה קהילות חרדיות גדולות בארה"ב, ואילו בישראל משגשגת קהילה חרדית ענקית המונה כרגע בסביבות כמיליון אזרחים, כמחציתם נשים.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
