קראו
המצב בעזה חמור, זוהי עובדה ידועה ואין חולק עליה. אין ספור הכתבות על המצוקה, העוני, החרדה, הסבל והכאב שזורמים בתיאורים ובסיפורים מרצועת עזה הם עניין שבשגרה, אבל העדות ששמעתי מפי חברי מג'די ערביד, שהגיע לרצועה אחרי שמונה שנים של היעדרות ממנה, הינה ייחודית וכואבת.
מג'די היה הצלם שעמו עבדתי במהלך עבודתי העיתונאית ברצועת עזה במהלך האינתיפאדה השנייה, ובמקביל היה בעל תחנת רדיו "אל חוריה" (החרות) שהעסיקה עשרות עובדים בשידורי חדשות, אקטואליה ובידור. יחד חרשנו את רצועת עזה לאורכה ולרוחבה, עד שמג'די נאלץ לברוח ממנה בעור שיניו במהלך ההפיכה של חמאס ב-2006, כי תחנת הרדיו שלו שידרה מסרים נגד דרכה של התנועה.
