האיחוד היה אמנם מאולץ, אבל מרגע שהרשימה המשותפת של המפלגות הערביות הפכה לעובדה במפה הפוליטית הישראלית, יותר ויותר מצביעים במגזר הערבי וגם בשמאל הישראלי-יהודי, אשר עימם שוחחתי ושהצהירו שהם מצביעים לרשימה המשותפת, החלו לשרטט תרחישים שעד לפני מספר חודשים נחשבו גם בעיניהם כפנטזיה. אם אכן יתממשו התחזיות והסקרים, הרשימה המאוחדת עשויה להיות המפלגה השלישית בגודלה בכנסת. אם תוקם ממשלת אחדות, שתכלול את הליכוד ואת המחנה הציוני, עו"ד איימן עודה, ראש הרשימה המשותפת, עשוי להיות יו"ר האופוזיציה. על פי חוק, ראש הממשלה חייב לשתף את יו"ר האופוזיציה בעדכונים שוטפים, כולל בענייני ביטחון.
ההערכות הללו, יחד עם ריענון השורות בתנועת חד"ש והצבתו של יושב ראש צעיר הקורא לדו-קיום בראש הרשימה, הפכו לגורמים מדרבנים שקוסמים ליהודים מהצד השמאלי של המפה. גם הצטרפותו המתוקשרת של אברום בורג לחד"ש העניקה סוג של לגיטימציה למפלגה מבחינתם של מצביעים יהודים. מדובר במצביעים אשר אולי היססו בעבר להצהיר בגלוי שהם תומכים או מצביעים לרשימה המגדירה את עצמה ערבית-יהודית, אבל בבסיסה היא רשימה של כל הזרמים והפלגים הערביים בישראל.
