באזכרה לדוד בן גוריון שהתקיימה בשבוע שעבר (27 בנובמבר) חרג הנשיא לשעבר, שמעון פרס, מכללי הטקס המקובלים באירועים ממלכתיים מעין אלה. בנוכחותם של אורחים רמי מעלה ועיתונאים מהארץ ומהעולם, הגדיר פרס את הצעת חוק הלאום כ"ניסיון לשעבד את מגילת העצמאות לצרכים פוליטיים חולפים". חצי הביקורת כוונו ישירות אל ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבא אף הוא לכבד את זכרו של ראש הממשלה הראשון. אין זה דבר של מה בכך, שנשיא לשעבר מאשים ראש ממשלה מכהן בשימוש פוליטי קצר מועד במסמך המכונן של התנועה הלאומית של מדינתם.
לכאורה, מניעיו של נתניהו שקופים לעיני כל: הקואליציה מתנדנדת, הבחירות מבצבצות, הסקרים מראים שהציבור שובר ימינה, וראש הממשלה לוחץ בכל כוחו על הדוושה. הוא רוצה להבטיח שאיש לא יעקוף אותו מימין בדרך אל הקלפי. זו פרשנות לגיטימית, אך חלקית ביותר ולא לגמרי הוגנת. לכאורה, המהלך נועד להרחיק את הימין הקיצוני מהשלטון במדינת ישראל באמצעות משיכת קולות אל הימין המתון. למעשה, הוא מרחיק את האפשרות של הקמת מדינה פלסטינית לצדה של ישראל.
