ישראל פולס

"אין פלקט של ערבי, כמו שאין פלקט של יהודי"

p
המחבר
בקצרה
שמרית מאיר, לשעבר כתבת לענייני ערבים בגלי צה"ל, עומדת בראש המיזם העיתונאי "אל מסדר" שפונה לקהל דוברי הערבית. המטרה: להעביר את הדיווחים מישראל לעולם הערבי ללא צנזורה, ולהפוך לכלי מידע אמין למציאות המורכבת בארץ.

 סביב שולחנה של שמרית מאיר, עורכת האתר אל-מסדר ("המקור" בערבית) במשרד בשדרות רוטשילד בתל אביב, מתקיימים על בסיס יומי דיונים בשאלות הנוגעות למינוחים שייעשה בהם שימוש בתיאור אירועים מכרוניקת הסכסוך הישראלי פלסטיני. כך למשל הוחלט להשתמש במילה הערבית "פעולה" (עמלייה) בדיווח ותיאור פעולות טרור נגד יהודים, מכיוון ששימוש במונח "פיגוע טרור", יגרום לכך שחלק גדול מהקוראים הפלסטינים ירתעו ויפגעו מהדיווח. לאחר התלבטויות החליטה מאיר לאמץ מונח ניטרלי, שבו נעשה שימוש גם בסיקור הפיגוע הרצחני בבית הכנסת בשכונת הר נוף בירושלים, ובלבד שהקוראים הפלסטינים לא ינטשו את האתר.

מאיר, לשעבר כתבת לענייני ערבים בגלי צה"ל, תל אביבית בת 35, עומדת בראש מיזם עיתונאי אינטרנטי ייחודי בשפה הערבית, שפונה לקהל היעד העצום של דוברי ערבית. המטרה היא להעביר את הדיווחים והקולות מישראל לעולם הערבי ללא צנזורה, ולהפוך לכלי מידע אמין, עדכני ובלתי אמצעי למציאות המורכבת והסוערת.

אל-מסדר הוא חלק מ"הפרויקט הישראלי" (Israel Project) – ארגון הסברה פרו ישראלי שהוקם בארה"ב בעיצומה של האינתפאדה השניה. מהפכת הניו מדיה של השנים האחרונות מאפשרת כיום לפנות ישירות לקהל הערבי בשפתו, ולשווק מהמערכת במרכז תל אביב תוכן מקורי, באמצעות צוות כותבים ישראלי מעורב: יהודי וערבי. בראיון לאל-מוניטור מספרת מאיר על המיזם הייחודי ועל החזון הלא פשוט שאמור להוביל לשינוי בדעת הקהל הערבי כלפי ישראל.

{image1}

עורכת אל-מסדר שמרית מאיר יחד עם חברי הצוות, במשרדי העיתון בתל אביב, 2014

אל-מוניטור: כיצד התמודדתם באל-מסדר עם סיקור התאבדותו של יוסף חסן ראמוני, שהוצג בתקשורת הפלסטינית כרצח על ידי מתנחלים וחולל גל הסתה פרוע?

מאיר: בשלב הראשון, לפני שהתבררו סופית נסיבות מותו, עקבנו אחרי הפרשה, ופרסמנו כתבה תחת הכותרת "מי הרג את נהג האוטובוס הפלסטיני?" בכתבה הבאנו את הטענות משני הצדדים. רק אחרי שהיה דו"ח פתולוגי, ולפי כל העדויות היה ברור שמדובר בהתאבדות, פרסמנו את המידע הזה. דאגנו להציג את העובדות, את דו"ח הנתיחה הפתולוגית ואת העובדה שנכח במקום גם פתולוג פלסטיני שחתם על הדו"ח. מיקמנו את הדיווח הזה בדף הבית במקום בולט. זה היה בשיא הבלגן, והיינו היחידים בתקשורת הערבית ששיקפו באופן ענייני את מה שהיה בחקירה. השתדלנו להיות מאוזנים, כי אם לא ננהג כך - נהפוך ללא רלוונטיים.

זה היה חשוב, כי באופן הדיווח שלה התקשורת הפלסטינית ליבתה את המהומות ואת ההסתה וקבעה שמדובר במעשה רצח של מתנחלים. אנחנו השתדלנו להיות מאוזנים ולהציג בצורה אמפתית את שני הצדדים. זה בדיוק המקום שלנו לדווח באופן ענייני בתוך ההתלהמות הכללית ברשתות. אתה רואה כל הזמן איך אנשים לא מעוניינים בעובדות ומתחפרים בתוך הנרטיב שלהם. כך היה גם במקרה הזה - פרטי נתיחת הגופה לא עניינו אותם, ומקרה ההתאבדות נוצל להסתה.

אל-מוניטור: ואיך אתם מטפלים בתופעות ההתלהמות והגזענות מצד ישראלים יהודים?

מאיר: אנחנו לא עושים הנחות. כי שוב, אם לא נדווח ונתעלם נאבד רלוונטיות ונחטא למטרתנו. אז אנחנו עוסקים בכך בהרחבה אבל מראים את כל התמונה - שלצד גזענות יש הרבה ישראלים שמתנערים מהגילויים האלה. ביום שני למשל (24 בנובמבר) העלינו כתבה שהפכה מהר מאוד לפופולרית בקרב ערביי ישראל, ועסקה בסיפור של גזענות [לכאורה] כלפי נהגי מוניות ערבים ישראלים המועסקים בחברת גט טקסי. הפרשה הסעירה את הרשת לאחר שנוסעת קראה להחרים את גט טקסי עד שהחברה תפסיק להעסיק ערבים. אז סיפרנו את הסיפור וגם דיווחנו על ישראלים רבים שיצאו נגד הגזענות הזו. כמובן שכשיש פעולות תג מחיר מצד מתנחלים אנחנו נדווח עליהן. הערבים כל הזמן קוראים על ישראל אבל לא מכלי ראשון. אנחנו מביאים להם את החדשות בערבית מישראל. בדרך כלל יש חומת ברזל של תיווך מצידו של העורך שיושב בדוחא, בלונדון או ברמאללה. אנחנו מציעים תוכן בלי התיווך הזה, מתוך המערכת בתל אביב.

אל-מוניטור: מי קהל היעד? מה גודלו העכשווי במספרי רשת?

מאיר: יש לנו קהילת פייסבוק שהולכת ומתרחבת וכבר היום מונה כ-1.8 מיליון אוהדים בשני דפי פייסבוק - "ישראל ללא צנזורה" והדף של אל-מסדר. רובם צעירים בגלאי 34-18, 75 אחוז גברים ו-25 אחוז נשים. כמחצית מהקוראים הם מצרים, אחריהם הפלסטינים, הירדנים, הסעודים והלבנונים. יחסית, יש מעט קוראים מקרב ערביי ישראל כי עד כה לא התייחסנו אליהם ממש כאל קהל יעד, אבל זה הולך להשתנות. זה חשוב בעיקר בתקופה הנוכחית, כי אין הרבה אלטרנטיבות לתוכן מהימן עבור ערבים ישראלים שמתעניינים במתרחש באזור גם מבחינה פוליטית – וזאת מכיוון שכלי התקשורת הערבים מאוד מוטים נגד ישראל ומרוחקים ממקור ההתרחשות.

באמצעות הרשת מתנהל רב שיח, ובימים סוערים אנו מתמודדים עם לא מעט גילויי הסתה. בהחלטה עקרונית אנו משתדלים להימנע ממחיקת תגובות, ועושים זאת רק כאשר מדובר בהסתה אנטישמית פרועה. יש לנו פוטנציאל גדילה עצום ככל שתעמיק החדירה של הפייסבוק לעולם הערבי.

אל-מוניטור: איך את מתייחסת לאל-מסדר? כאל שליחות או כאל עיתונות?

מאיר: שני הדברים אינם סותרים. הדבר הכי חשוב בעיניי זה שבזמנים כאלה, כשהתקשורת הישראלית והתקשורת הערבית הולכות לכיוונים פרועים של ליבוי שנאה ושל מלחמה, אנחנו מנסים להיות קול ההיגיון, להציף גם קולות אחרים, לכתוב באופן ביקורתי על הסתה ועל התלהמות. דווקא עכשיו, כאשר בשיח של הרשתות החברתיות מתחוללת אינתיפאדה שלישית פרועה, יש לנו תפקיד ואתגר.

אחרי הפיגוע בבית הכנסת, עסקנו לצד הדיווחים על כך גם במצב במזרח ירושלים. הסברנו מה ההבדל בין תושבות לאזרחות. שלחתי שני כתבים: את עמאר דאקה, שהוא מוסלמי מיפו; ואת הדס הרוש, יהודיה מתל אביב, לדווח מהר הבית. כל אחד הגיע ביום אחר ורשם את חוויותיו. זה כמובן יצא מעניין. זו הייתה אחת הפעמים היחידות שבהן אפשר היה למצוא בערבית יהודייה שכתבה בצורה לא מתלהמת על הר הבית. גם הדיווח של עמאר כמוסלמי, שיש לו יחס רגשי להר הבית, היה חשוב. הוא תיאר את המפגש עם שוטרי מג"ב שעצרו אותו מכיוון שנראה להם יהודי, כי באמת יש לו מראה היפסטרי.

לאחרונה העלינו כתבה שזכתה להרבה צפיות על תופעת הסטודנטים הערבים באוניברסיטה באריאל שמגיעים מישראל ומירדן. אז בדקנו למה הם שם. נתקלנו בחבורה מרשימה של צעירים סופר מצליחנים שמה שמעניין אותם זה ההצלחה והקריירה. דרך זה אתה מגלה שאין פלקט של ערבי, כמו שאין פלקט של יהודי.

אל-מוניטור: אתם פונים לקהל צעיר. מה עוד מעניין אותו?

מאיר: אנחנו שואפים להיות עדכניים ומעניינים. לאחרונה הבאנו את הסיפור של השחקנית הישראלית אלמה דישי שההחלטה לקחת אותה לקמפיין הלבשה תחתונה הסעירה את הרשתות החברתיות בישראל. אז העלינו כתבה שעסקה במודל היופי בישראל, ובגלל שלדישי יש מראה ים תיכוני זה יצר עניין. הכותרת הייתה "קמפיין הלבשה תחתונה לשחקנית צעירה מעורר סערה בישראל".

אחד הדברים שאנחנו עוסקים בהם ברצינות ובעקביות הוא הקהילה הגאה. חאדר אבו סייף, בלוגר הומו ערבי-ישראלי, כותב אצלנו בלוג על חייו בתל אביב. השאיפה היא שצעירים מהקהילה ההומו לסבית במזרח התיכון ימצאו בנו עניין ויתחברו אלינו. כתבנו גם על זאווה ערפאת, הבת של יאסר ערפאת שגרה במאלטה ומתברר שהערבית שלה לא טובה. זה גם גרר תגובות נגדנו על איך אנחנו מעיזים. הייתה לנו גם כתבה על זה שהרשתות הן נגד אבו מאזן. היו לזה המון שיתופים. אנחנו משתדלים להביא דברים שפלסטינים לא יכולים לקרוא במקומות אחרים בערבית. 

נמצא ב: youth, palestine, news and media, media, journalism, israel, internet

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x