ישראל הרשמית שמרה על פרופיל נמוך יחסית לנוכח החלטת ה-P5+1 וטהרן [24 בנובמבר] להאריך את המו"מ על הסכם קבע בסוגיית תוכנית הגרעין האיראנית, אך לא הסתירה את העדפתה להארכה זו על פני חתימה על טיוטת ההסכם שנידונה בין הצדדים. "כל הזמן אמרנו שעדיף שלא יהיה הסכם מאשר הסכם רע", הגיב ראש הממשלה בנימין נתניהו. מכל מקום, בעיניי ישראל, הארכת השיחות אינה יותר מאשר הרע במיעוטו. הסכם הביניים ((JPOA, גם אם בלם בינתיים את הריצה האיראנית לגרעין, נתפס בישראל כחטא הקדמון שבין השאר התיר לאיראן להעשיר אורניום בשטחה.
על חטא זה נוספו מספר חולשות ופרצות שהמערכת הממשלתית הישראלית זיהתה בהסכם הקבע המתגבש. על רובן הצביע בפומבי השר לענייני מודיעין ואסטרטגיה, יובל שטייניץ, בראיון לישראל היום ב-21 בנובמבר. ראשית, לא נחה דעתה של ישראל מהגדרת יעד ההסכם כהרחקת איראן עד כדי שנה מיכולת פריצה לחומר בקיע לפצצה אחת. ישראל רוצה מרחק זמן גדול יותר, לדברי שטייניץ של שלוש שנים. שנית, ישראל מוטרדת מהאפשרות שההסכם יאפשר לאיראן לנהל מחקר ופיתוח של צנטריפוגות מתקדמות ולא יכסה כראוי את הפוטנציאל הגרעיני של תוכנית הטילים הבליסטיים שלה. שלישית, ההסכם והתמורות שהוא מבטיח לאיראן, בדגש על הקלת הסנקציות, לא נקשרו בהתניה ברורה לשיתוף פעולה שלה עם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בנוגע לפעילות החשודה כמיועדת למטרות צבאיות. השלמת הבדיקה בחשדות הפתוחים האלה, עליה הורתה החלטת מועצת הביטחון 1929, נתפסת בישראל כמהותית, על מנת להבין לאן הגיעו האיראנים בעבר ועל מה בין היתר יש לפקח בעתיד.
