שמחת תורה הייתה חג שמח במיוחד לחבורה הרפובליקאית בהנהגת השדולה הפרו-ישראלית אייפא"ק. גם איל ההימורים שלדון אדלסון ואשתו מרים, מגדולי תומכיו של בנימין נתניהו, חיככו בוודאי את ידיהם בהנאה למשמע דבריו של מזכיר המדינה ג'ון קרי, בנאום שנשא בסוף השבוע האחרון (16 באוקטובר) באירוע לציון חג הקורבן המוסלמי. המתנה לחג שהעניק להם ממשל אובמה עלתה על כל הציפיות. קרי לא יוכל לומר להגנתו שהחיבור בין מדינת היהודים למדינה האיסלאמית (דאע"ש), היה "פליטת פה מצערת". הטיעון שהסכסוך בין ישראל לפלסטינים "מתדלק" את גיוסם של צעירים לשורותיה של המדינה האיסלאמית ומתסיס את הרחוב הערבי היה הפזמון החוזר בנאום של קרי.
ראש הממשלה בנימין נתניהו בחר הפעם, בצדק מבחינתו, להבליג על דבריו של המזכיר. הדברים הרי מדברים בעד עצמם. נכון יותר, בעד ידידיו השמרנים בפוליטיקה האמריקאית. קרי סיפק לרפובליקאים תחמושת טרייה לקרב שייערך ב-4 בנובמבר נגד מפלגתו של הנשיא אובמה. ראש הממשלה יודע שאפילו לתומכיה המושבעים של המפלגה הדמוקרטית בקהילה היהודית קשה לעכל את התבשיל המר של הכיבוש הישראלי וכיבושיה של המדינה האיסלאמית. גם כך הסקרים מצביעים בסבירות גבוהה כי בשנתיים הבאות נתניהו יוכל ליהנות מהמשחק האהוב עליו: גיוסו של קונגרס רפובליקאי נמרץ לבלימת כל ניסיון של ממשל דמוקרטי ללחוץ על ישראל ולכפיית מדיניות אמריקאית שתואמת את האינטרסים של הימין הישראלי. בדרך כלל האינטרסים האלה סותרים בעליל את האינטרסים של ארה"ב במזרח התיכון.
