ערב מלחמת העולם השנייה היו בפולין כשלושה מיליון יהודים, בין 10 ל-20 אחוזים מכלל האוכלוסייה במדינה. קהילה תוססת, יצירתית, משגשגת, שהחזיקה כ-600 עיתונים יומיים בעברית או ביידיש, 15 תיאטראות ואין סוף מפלגות פוליטיות, מהימין הקיצוני ועד השמאל הקיצוני. מעולם לא הייתה באירופה קהילה יהודית גדולה, מגוונת, תוססת ויצירתית מיהדות פולין. בהתעלם מקהילת יהודי ארה"ב, שצברה את מרבית עוצמתה לאחר המלחמה, אפשר להגיד שיהדות פולין הייתה הגדולה, העוצמתית והמפוארת ביותר בקהילות היהודיות בהיסטוריה של הגולה היהודית. החיים היהודיים בפולין היו מלאים, חלק גדול מנכסי התרבות של היהדות העולמית נבטו, צמחו ושגשגו שם, כולל המונח השגור "העיירה היהודית".
ואז הגיעו הנאצים. בסיומה של מלחמת העולם השנייה נותרו בפולין כמה עשרות אלפי יהודים שהצליחו לשרוד ביערות ובמקומות מסתור שונים, בנוסף לכ-250 אלף שנמלטו לאזורים הרוסיים וחזרו. 90 אחוז מהקהילה הזו נמחק במשרפות ובמחנות הריכוז. קשה לתאר את יהדות פולין היום, אם השואה לא הייתה מתרחשת. קשה לתאר את פולין היום, אלמלא ניטלה ממנה יהדות פולין, יחד עם אזורים נוספים שבהם היו קבוצות אתניות נוספות. "פולין", אמר לי השגריר הפולני בישראל יאצק חודורוביץ, בשיחה שקיימנו בשבוע שעבר [אמצע אוקטובר], "הייתה מדינה רב לאומית, רב אתנית, רב תרבותית ורב דתית, מלחמת העולם שללה מאיתנו את כל זה". הפולנים איבדו את הקהילה היהודית, שהושמדה על ידי הנאצים ומשתפי הפעולה עמם (ביניהם פולנים רבים), ואת המיעוט הגרמני והמיעוט האוקראיני, שסופחו בחזרה לארצותיהם. פולין הפכה ממדינה מגוונת והטרוגנית, למדינה הומוגנית, פולנית למשעי. יש כאלה שאוהבים תהליכים כאלה. הפולנים, מסתבר, מתגעגעים ליהודים שלהם.
