הערכה: סער פרש כי נתניהו התכוון להקדים את הפריימריז
בניגוד לדבריו של גדעון סער, החלטתו לקחת פסק זמן מהפוליטיקה נובעת משיקולים טקטיים ולא רק אישיים-משפחתיים. כמו רבים לפניו, גם הוא התייאש מההתמודדות הפנימית מול נתניהו בליכוד.
יממות ספורות מאז הודעת הפרישה הדרמטית של גדעון סער [17 בספטמבר], לא מעט מפעיליו החלו להתפזר ולחפש לעצמם בכיר אחר בליכוד לתמוך בו. חבריו של סער לסיעה, שרואים את עצמם מקודמים במקומו לתפקיד שר הפנים, לא המתינו אפילו יום ויצאו לדרוש את השלל עוד באותו ערב. בפוליטיקה אין ואקום.
ההכרזה של סער התקבלה בהלם. בניגוד לסיפורים שצצים כעת על כך שהוא עמד לפרוש כמה פעמים בשנתיים האחרונות, אף אחד ממאות פעיליו האדוקים לא ציפה לצעד הזה. נהפוך הוא. סער נתן להם להבין שפניו להתמודד על ראשות הליכוד. הם באו לאירוע הרמת הכוסית ביום רביעי כי ראו בשר הפנים כוח עולה בליכוד, אולי המנהיג הבא. גם בכירים בליכוד ששוחחו עם סער בחודשים האחרונים, כשהנתק בין ראש הממשלה לבינו היה בשיא, לא התרשמו כלל שבכוונתו לפרוש. בכמה מהשיחות האישיות האלה אף דובר גלויות על תרחיש ההתמודדות מול נתניהו.
הדבר החשוב שסער הבין בפגישות האלה הוא שהוא לא יצליח לגייס מאחוריו מחנה משמעותי של בכירי ליכוד למרוץ על ראשות הליכוד מול נתניהו, כל עוד נתניהו הוא ראש ממשלה. במקביל, סער נפגש גם לשיחות גישוש עם השר לשעבר משה כחלון, שמקים בימים אלה מפלגה חדשה. שניהם "נפגעי ביבי", מהפופולריים ביותר בליכוד, ואף שמצאו בוודאי שפה משותפת, הם לא הצליחו להגיע להבנות בנוגע לריצה משותפת. מכאן שסער בדק אפשרויות להמשך הקריירה הפוליטית שלו מחוץ לליכוד.
נתניהו הכיר היטב את המהלכים הפוליטיים של סער, הוא קיבל דיווחים כמעט בזמן אמת על כמה מפגישותיו, והגיע למסקנה שבטרם יצליח סער לקרוא תיגר על מנהיגותו, עליו להנחית מכת מנע על מקורבו לשעבר (סער היה מזכיר ממשלה בתקופת הקדנציה הראשונה של נתניהו, ונחשב במשך שנים לנאמנו הפוליטי).
