הפיוס שמבלבל את הישראלים
בימים אלה של הפסקת אש, מתברר לישראלים שהממשלה תנהל שיחות עם חמאס והג'יהאד האסלאמי נגדם יצאה למלחמת חורמה. אתמול הם היו אויבים מושבעים, היום הם מצטיירים כפרטנרים לפיוס.
זו הייתה מלחמה מעט משונה, שסיומה רחוק מלהזכיר את תחילתה. הישראלים שעקבו אחרי הקרבות העקובים מדם בעזה, נאלצו להסתפק בצד אחד בלבד. הצד הישראלי, כמובן.
כאילו על פי אות מוסכם, הציגו ערוצי הטלוויזיה את אותן תמונות, ראיינו את אותם המפקדים בשטח, הראו את אותם חיילים אלמונים המגוללים חוויות מהקרבות ועשו היכרות עם זירות מלחמה זהות.
כאילו על פי אות מוסכם, התבשרו הישראלים שהמלחמה בעזה זוכה לתמיכה בינלאומית מקיר לקיר. ארצות הברית איתנו, דיווחו הפרשנים, כך גם אירופה וכך גם מדינות ערב רבות ובראשן מצרים. כמעט כל העולם איתנו במלחמה נגד האסלאם הקיצוני בעזה.
במשך שלושה שבועות התקשורת הישראלית תיארה את המתרחש בעזה בקול אחד, כמו הייתה המקהלה של הצבא האדום. עלו על כולם הפרשנים הצבאיים, שהשתמשו כמעט באותן מילים ובאותם דימויים כדי לתאר את הניצחון הישראלי המפואר ואת התבוסה הלא פחות מפוארת של החמאס. אין כמעט קצין בכיר בעבר, שלא התיישב באחד האולפנים ותרם מניסיונו הצבאי הרחוק כדי להצטרף לנגינת התזמורת.
