חבר שהיה בניו יורק בעת הפיגוע במגדלי התאומים סיפר לי שבימים ובשבועות לאחר מכן אפשר היה לחוש כיצד הנשמה של העיר מתה. מה שקורה בתל אביב היום אמנם אינו דרמטי כמו הפיגוע ההוא, אבל הרחובות של העיר מבטאים משהו אפל למדי שמשתלט על הרוח התל אביבית, מכרסם בה. זו עיר בהתקף חרדה: מתפקדת אבל מרוטת עצבים.
ביום הראשון לירי על תל אביב, יום שלישי האחרון (8 ביולי), עוד היה נדמה שהעיר שומרת על מעטה הציניות והזחיחות שמגן עליה מתלאות המזרח התיכון. תל אביב כבר ידעה טילים מעזה ב"עמוד ענן", וגיחכה מולם בביטחון ששמור ליחידי סגולה. זה לא דבר רע: היכולת של התל אביבים להמשיך לקיים שגרה מהנה גם בעתות מצוקה היא אחד הדברים הקסומים ביותר במה שלא מעט אנשים מגדירים כ"עיר האמיתית היחידה בישראל".