כדי לרדת לסוף דעתם של מנהיגי חמאס, שמנהלים מלחמה בעלת סיכויי ניצחון הדומים לסיכוייו של זבוב להכריע פיל, כדאי להכיר את המונח בערבית "מומאנעה", או בתרגום חופשי לעברית: "המנעה". האסטרטגיה של חמאס (כמו גם של החיזבאללה) מבוססת זה שנים לא על השגת ניצחון פלסטיני, אלא על מניעת ניצחון מישראל. כדי שההמנעה תהיה שלמה, חמאס מקפיד להותיר בידיו יכולת שיורית שתאפשר לו לומר את המילה האחרונה ולמנוע מישראל ניצחון מובהק. ראשי הארגון יעשו כל שלאל ידם כדי שעזה תשגר את מטח האש האחרון לפני הפסקת האש. אם ישראל תחליט לפלוש לעזה – חמאס יאלץ אותה לנהל קרבות התשה בשטחים מאוכלסים. הם יודעים כי תמונה אחת של הלוויית חייל ישראלי חזקה יותר מאלף מילים על "ניצחון".
התוצאה היא מאבק א-סימטרי של אירגון שאין לו מה להפסיד ואוכלוסיה נואשת, נגד מדינה שהיריעה קצרה מלפרט את רשימת הפסדיה. להלן ספירת מלאי חלקית של ההפסדים של ישראל במערכה הזאת:
- כל רקטה שנופלת בגוש דן ממחישה את עקרות עוצמתה הצבאית של ישראל. כל תמונה של יהודים בורחים על נפשם ל"מרחבים מוגנים" מציגה את מגבלות כוחו של הצבא הרביעי בעוצמתו בעולם. בכל יום שבו טיל כחול-לבן מקפד את חייו של ילד פלסטיני, נולדים בשטחים הכבושים עשרות ואולי מאות בני דודים שנושאים את שמו ויונקים את נקמתו מחלב אימם. בכל יום כזה, מאבד מחנה השלום הפלסטיני עוד חבר.
- התמונות הקשות מעזה מונעות ממכונת התעמולה הישראלית את "תמונת הניצחון" המדינית. הקהילה הבינלאומית, ובראשה ארצות הברית, מסרבת להתרגש מצפירת האזעקה שהשמיע שגריר ישראל באו"ם רון פרושאור באולם העצרת הכללית - צפירה ששולחת מאות אלפי ילדים ישראלים חרדים למקלטים. הודות למזל הטוב ולכיפת ברזל, אף לא ישראלי אחד נהרג מפגיעת רקטה. במוחם של רבים ממאזיני הנאום, עברה מן הסתם המחשבה כי ליותר ממאה ההרוגים שנמנו אז (בינתיים המספר הגיע ליותר מ-160) ול-900 הפצועים ברצועת עזה ( בינתיים יותר מאלף) לא הייתה צפירה ולא היה מקלט מהפצצות שמטוסי האף-16 של צה"ל הטיחו בבתיהם.
בבירות העולם מכירים את החוק הבינלאומי ואת המציאות בעזה. על פי החוק, כל עוד ישראל שולטת במרחב האווירי והימי של רצועת עזה, על אזור חיץ בתוכה, על המעברים של אנשים וסחורות אליה וממנה, ואף שומרת בידה את השליטה על מרשם האוכלוסין בעזה – היא גם אחראית לאפשר חיים תקינים ל-1.6 מיליון תושבי הרצועה. הקהילה הבינלאומית יודעת שעקב מדיניות הענישה הקולקטיבית סובלים אותם תושבים במשך שנים מהפסקות חשמל, שלפי נתוני עמותת "גישה" מ-2012 נמשכות כ-12 שעות ביממה. ישראל אינה מסתירה את העובדה שהיא מגבילה מאוד את כניסתן של סחורות שהיא מכנה "דו-שימושיות" כמו חומרי בניין. מכירת חומרי בניין למגזר הפרטי בעזה אסורה כליל כבר תשעה חודשים - החלטה שהובילה לזינוק בשיעור האבטלה ל-41 אחוז, ובקרב גילאי 15 עד 29 ל-58 אחוז. יותר מ-70 אחוז מהאוכלוסייה בעזה מקבלים כיום סיוע הומניטרי. האם הנתונים הללו אינם צפירת אזעקה?
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
