יממה אחרי שנמצאה גופתו המפויחת של הנער מוחמד אבו חדיר בן ה-16 [3 ביולי], קיים נשיא המדינה הנבחר ראובן ריבלין ביקור ניחומים בבית משפחת שאער, שבנם גיל-עד נחטף ונרצח בידי מחבלים. כשנשאל על ידי עיתונאים על הקריאות לבצע מעשי נקם בערבים וגל ההסתה והגזענות ברשתות החברתיות, הוא השיב במשל מתחום הכדורגל, ואמר כי כשעולות קריאות גזעניות מהיציע המזרחי באצטדיון טדי, ראוי שהאוהדים ביציע המערבי יגנו אותם. "תמיד חשבתי שהיציע המערבי לא פחות אשם מהיציע המזרחי. גם אם הוא מתפלץ בקרבו, אין די בכך".
ספק אם ריבלין ידע באותו הזמן כי המשטרה כבר דולקת אחר החשודים במעשה, החברים לפי החשד בארגון יהודי קיצוני בירושלים שפעיליו ומסיתיו הם חלק מאותו יציע מזרחי נודע לשמצה. כל שחקן ערבי ששיחק בטדי - אצטדיון הכדורגל של ירושלים המארח לעתים גם את משחקיה של נבחרת ישראל - ספג מטח של קללות ונאצות מאוהדי "היציע המזרחי", רק משום היותו ערבי.
קריאות "מוות לערבים" הם חלק משגרת הכדורגל בטדי; בכל פעם, אחרי גינויים רפים של הפוליטיקאים, עוברים לסדר היום עד למשחק הבא, עד לסבב הבא של קללות והסתה. דבר משמעותי לא נעשה. ישראל הרשמית מתייחסת לשנאת הערבים של ציבורים הולכים וגדלים בירושלים כמעין גזירת גורל, כדבר לא ראוי אבל גם לא ממש מסוכן.
מישהו כנראה היה בטוח שהמרחק בין מילים למעשים הוא מאוד רחוק, ואין בהילות לנקוט בצעדים ולהילחם בתופעה. הפעילים הגזענים וארגוניהם השונים, ששנאת ערבים קיצונית היא המוטו שלהם, לא רק שלא הוצאו מחוץ לחוק - מנהיגיהם המשיכו בשגרת חייהם. רובם לא נחקרו או הואשמו בגין הסתה, ואיש לא הטיל עליהם מעצר מנהלי או ניתק את מקורות השפעתם.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
