תרחיש האימים של נתניהו
הממשלה הפלסטינית המאוחדת, בהנחה שתכיר בתנאי הקוורטט ותזכה לגיבוי בינלאומי, עשויה להביא לפירוקה של ממשלת נתניהו. אמנם הסיכוי קלוש, אך איחוד של לבני עם הרצוג בתוספת נשיא חדש טורפים מחדש את הקלפים הפוליטיים בישראל.
ההערכה הרווחת במערכת המדינית והבינלאומית היא שהתהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים נפח את נשמתו לאחר פרפורי גסיסה ארוכים ומפוארים, ונקבר בלוויה ממלכתית מתוקשרת. ההוכחה הטובה ביותר למציאות הזו נשמעה, או יותר נכון לא נשמעה, בנאומו המדיני האחרון של הנשיא אובמה השבוע [28 במאי].
הנאום הוגדר מראש כ"מדיני", ואמור היה לעסוק במדיניות החוץ של הנשיא (שאין בה, לפי שעה, הצלחות מסחררות). למרבה ההפתעה, אובמה כלל לא הזכיר את הסוגיה הישראלית-פלסטינית. אפילו לא בפסקה קצרה ומעורפלת על מנת לצאת ידי חובה. כאילו לא היה המזרח התיכון מעולם.
אז זהו, שאנחנו עוד כאן, גם הפלסטינים, וגם הבעיות המשותפות. בישראל מעריכים שבשבועות הקרובים העניין המדיני יבליח מחדש על המפה ויבצע את הקאמבק המי-יודע-כמה שלו, ממש משום מקום. אם אכן תוכרז ממשלת אחדות פלסטינית בימים הקרובים (ביום חמישי נדחתה ההכרזה בכמה ימים), היא תהיה ממשלת טכנוקרטים. בראשה יעמוד איש פת"ח, אבו מאזן יהיה מקור הסמכות שלה, והחשוב מכל, המודיעין הישראלי, כמו גם מחלקת המחקר של משרד החוץ בישראל, מעריכים שהיא תכיר בשלושת תנאי הקוורטט (זכות הקיום של ישראל, הכרה בהסכמים, הפסקת הטרור).
אם אכן כך יהיה, מדובר בהתפתחות מדינית בינלאומית דרמטית. חמאס אינו מכיר בישראל, אינו מכיר בהסכמים עם ישראל ואינו מוכן להפסיק את המאבק המזוין נגד ישראל. מקור הקיום של חמאס הוא דתי, ועל פי הציוויים הדתיים של האסלאם הקיצוני היהודים הם בני חזירים וקופים, ואדמת ישראל וגם פלסטין כולן שייכות בכלל לוואקף המוסלמי ואין לאף אדם עלי אדמות זכות לוותר עליהן. זו הסיבה שבין ישראל לחמאס אין מגעים ישירים (אם כי יש מגעים עקיפים רבים ומגוונים). עכשיו, באמצעות אותה "ממשלת טכנוקרטים", יוכל חמאס ליהנות משני העולמות, או כמו שאומרים אצלנו, "ללכת עם ולהרגיש בלי".
