ראש הממשלה בנימין נתניהו הטיל בשבוע שעבר [1 מאי], במהלך ביקור שערך ב"היכל העצמאות" בתל אביב, פצצה פוליטית חדשה. נתניהו הצהיר כי במושב הכנסת הקרוב [שייפתח ב-11 במאי] הוא מתכוון להוביל חקיקת חוק יסוד חדש, שיגדיר את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. הצהרתו של נתניהו באה ימים ספורים לאחר ציון "יום השואה", וימים ספורים לפני חגיגות יום העצמאות ה-66 של מדינת ישראל. טיימינג מושלם, לכאורה.
הצהרת נתניהו תפסה את המערכת הפוליטית הישראלית בהפתעה מוחלטת. יוזמות לחוק יסוד כזה כבר היו בכנסת, בקדנציה הקודמת היה זה אבי דיכטר, ראש השב"כ לשעבר, שהגיש הצעת חוק דומה, אבל המחלוקת שפרצה בעקבות הצעת החוק הביאה לגניזתה. והנה, ראש הממשלה בכבודו ובעצמו מתכוון ללכת על זה, מה שאילץ את שרת המשפטים ציפי לבני, המפסידה העיקרית מקריסת המשא ומתן עם הפלסטינים, להודיע מיד שתתנגד בתוקף ליוזמת נתניהו ותנצל את מעמדה כשרת המשפטים על מנת לבלום אותה.
הסיבה הראשית שהביאה ליוזמת נתניהו היא פשוטה ועתיקה: פוליטיקה. את כל הקדנציה הקודמת שלו כראש ממשלה הוביל נתניהו בעזרת האג'נדה האיראנית. "האיום האיראני" היה כור מחצבתו של ביבי, העילה המרכזית לקיומו, המגדלור אליו נשא את עיניו. הוא קם ונפל על הגרעין האיראני, על טראומת השואה הצרובה בכל ישראלי והפחדים הקמאיים שמלווים את העם היהודי בעשורים האחרונים. בקרב כמה משרי ממשלתו של נתניהו יש התערבות פרטית חשאית קומית למחצה: בכל פעם שראש הממשלה עולה לשאת דברים, במשכן הכנסת או באירוע רשמי כלשהו, אותם שרים מתערבים על השאלה "כמה זמן יחלוף עד שביבי יגיע לעניין האיראני". ובכן, כרגע הנושא האיראני ירד מסדר היום. נתניהו נשדד מהנכס העיקרי שלו.
אבל לא אלמן ישראל: בשנה האחרונה מה שמניע את נתניהו הוא הנושא המדיני. לאחר מאמצים מרובים הצליחו האמריקאים לחדש את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, ונתניהו עשה קילומטראז' פוליטי מכובד גם על העגלה הזו. הוא העלה את הדרישה מאבו מאזן להכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, כסוג של נייר לקמוס המוכיח את השלמתם של הפלסטינים עם קיומה של ישראל, או להיפך: מוכיח שהם רחוקים מהשלמה כזו ולכן אין טעם לכרות איתם הסכמי ביניים.
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
