חרם כלכלי על הפלסטינים הוא אסון גם לישראל

כשראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מאיים לנתק את הקשר עם הרשות הפלסטינית בתגובה לשיתופו של חמאס בממשלה הפלסטינית החדשה, אין לייחס לכך משמעות מדינית מוגזמת. גם כאשר חמאס היה מוקצה מחמת מיאוס ברמאללה, תשעת חודשי המשא ומתן לא הולידו שום דבר הדומה להסדר קבע.

הנזק המדיני יהיה כאין וכאפס לעומת ההשלכות הכלכליות של ניתוק מגע עם הרשות הפלסטינית. הפיכתה של הגדה המערבית לתואמת רצועת עזה מבחינה כלכלית, תגרור אותה למצב דומה גם מבחינה ביטחונית. סימנים ראשונים לכך אפשר למצוא בתופעה החדשה-ישנה של תקיפת עיתונאים ישראלים המסקרים את השטחים הכבושים.

כדי לאפשר לנשיא מחמוד עבאס להשתתף ב"תהליך", משלשלים משלמי המסים של המדינות התורמות (AHLC) לקופת הרשות את מיטב כספם (כשני מיליארד דולר בשנה). בהעדר מראית עין של משא ומתן לפתרון הסכסוך, יהפוך ניהולו למשימה בלתי אפשרית.

הרוב הרפובליקאי בקונגרס האמריקאי ינצל את הברית עם חמאס כדי לצמצם ואולי אף לבטל כליל את סעיף הסיוע לרשות, שממילא אינו חביב במיוחד על השמרנים. ראשי מדינות האיחוד האירופי יתקשו להצדיק בפני הבוחרים שלהם את הסיוע לתהליך שלום עליו השלום. ניתוק הקשרים המדיניים, שיפגע ואולי אף ישים קץ לתיאום הביטחוני, צפוי להרתיע את קומץ אנשי העסקים מחו"ל ששוקלים להשקיע במחקר ופיתוח בגדה המערבית.