ISRAEL PULSE

Read in English

ישראל פולס


 

הימין ופרדוקס אוסלו

המחבר: עקיבא אלדר

אין זו הפעם הראשונה, ואולי גם לא האחרונה, שפירוקה של הרשות הפלסטינית ו"החזרת המפתחות לישראל" נשמעים בחלל המדיני. כבר באוגוסט 2008, ימי שלטון ממשלת אולמרט, אמר לי פרופ' סרי נוסייבה, נשיא אוניברסיטת אל קודס, את הדברים הבאים: "הצעתי שהרשות תודיע שאם לא נגיע להסכם עד סוף השנה, היא תפרק את עצמה ותחזיר לישראל את המפתחות".

בקצרההדפיס באמצעות הסכם אוסלו הפקיעה ממשלת ישראל 60 אחוז משטח הגדה (אזור C), שם היא מפעילה מערכת תכנון כפולה המובילה לאפליית הפלסטינים והרס בתיהם. בשבוע הבא ידון בג"ץ בעתירה להשבת זכויות התכנון באזור C לידיהם.
המחבר

נוסייבה, מי שהיה שותפו של ראש השב"כ לשעבר, עמי איילון, לתוכנית "המפקד הלאומי" (שתי מדינות על בסיס גבולות 67' ללא זכות שיבה לישראל), סיפר שהפציר במנהיגים אירופים להפסיק את הסיוע הכספי לרשות, מאחר שהדבר התגלה, לדבריו, כמנוף להנצחת הכיבוש, במקום לסיומו. הוא הדגיש שעל פי החוק הבינלאומי, למחרת פירוקה של הרשות ישראל תהיה חייבת לחזור לממן בעצמה את הכיבוש, כפי שהיה בימי הממשל הצבאי, שקדמו להסכם אוסלו.

קצין בכיר במנהל האזרחי אישר אז באוזני את האבחנה של נוסייבה. הוא סיפר כי בלילות תוקף אותו חלום ביעותים, שראש הממשלה הפלסטיני דאז, סלאם פאייד, מודיע לו שהוא פיטר את כל עובדי הרשות, לרבות אנשי מנגנוני הביטחון. לפני שנפרד ממנו לשלום וסגר מאחוריו את דלת לשכתו, פאייד מסר לידיו את מפתחות בתי החולים, בתי הספר, שירותי הרווחה וגופי התכנון והבנייה.

מעניין מה חושב אותו קצין, שקודם באחרונה לתפקיד בכיר ביותר במערכת הביטחון, על תגובתו של יו"ר "הבית היהודי" נפתלי בנט על איום "החזרת המפתחות" של הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן). שר הכלכלה התלוצץ ביום ראשון [20 באפריל] באוזני כתבים, באומרו "עם איומים כאלה מי צריך איחולים".

בנט הוא האחרון שצריך לצחוק. סיום הפרק בן עשרים השנה של הרשות הפלסטינית הוא גם קץ הסדר הביניים, שחילק את הגדה המערבית לשלושה אזורים: אזור A (שליטה ביטחונית ואזרחית של הרשות), אזור B (שליטה אזרחית של הרשות ושליטה ביטחונית ישראלית) ואזור C (שליטה ישראלית מלאה). ישראל לא תוכל לטעון עוד, שיותר מ-90 אחוז מתושבי הגדה הפלסטינים נתונים תחת שליטת הרשות (לפי בנט, באזור C חיים כ-50 אלף פלסטינים, בעוד שלפי נתוני המשרד לעניינים הומניטאריים של האו"ם, מספרם גדול פי שלושה).

מבחינתה של הקהילה הבינלאומית והחוק הבינלאומי, ביום שבו תפורק הרשות, כל השטחים שמעבר לקו הירוק יהיו בני אותו מעמד - שטח כבוש הנתון לשליטה מוחלטת של ישראל. הטענה שפירוק הרשות מהווה הפרה של הסכם אוסלו לא תסייע לישראל להשליט חוק וסדר בשטחים. על פי הערכות זהירות, החזרת הממשל הצבאי לשטחים תעלה לאוצר הישראלי 14 מיליארד שקל בשנה.

התמוטטות התהליך המדיני ופירוק הרשות, יציפו אל פני השטח את פרדוקס אוסלו במלוא עוצמתו; אותם אנשי ימין, שהסיתו נגד ההסכם והוקיעו את יוזמיו, הפכו אותו קרדום לחפור בו עוד ועוד יסודות לאלפי בתים בהתנחלויות ובמאחזים. הם שברו באזור C את כל השיאים; כ-70 אחוז מאזור C המשתרע על פני כ-60 אחוז מהגדה הוקצו למתנחלים. ב-29 אחוז מתוך שלושים הנותרים מנועים הפלסטינים באופן מעשי מלבנות. מאחר ששטחי A ו-B מיושבים בצפיפות (הבנק העולמי קבע בעבר, שהקרקעות המוניציפאליות באזורים אלו נוצלו כמעט עד תום), נותר למעשה אחוז בודד אחד כשטח המחייה העתידי של האוכלוסייה הפלסטינית.

יש לדעת: ישראל מפעילה מערכת תכנון כפולה באזור C. האחת ועדת תכנון צבאית, שבה אין שום ייצוג לפלסטינים, למרות שחבריה קובעים את מדיניות הבנייה בכפריהם; והשנייה ועדת תכנון אזרחית, שבה מיוצגים אך ורק המתנחלים ומיועדת בשבילם. מבנה תכנוני זה מוביל לאפליית הפלסטינים לעומת המתנחלים.

מאז החתימה על הסכם הביניים (אוסלו ב') לפני שני עשורים, גדל מספר תושבי הגדה מכ-1.5 מיליון נפש לכ-2.7 מיליון תושבים. לכפרים פלסטינים ייעדה ועדת התכנון הצבאית צפיפות גבוהה יותר מזו של ניו יורק או מרכז לונדון, ואילו להתנחלויות הוקצו שטחי פיתוח נרחבים ושטחי שיפוט מוניציפאליים גבוהים בהרבה מהמקובל בישראל.

זאת ועוד, דוח המשרד לעניינים הומניטאריים מגלה, כי בהעדר מערכת נאותה של תכנון באזור C, מרבית הפלסטינים אינם יכולים להשיג היתרי בנייה ובקשותיהם לרוב נדחות. על כן חדלו הפלסטינים החיים באזור C לבקש היתרי בנייה מוועדת התכנון הצבאית והחלו לבנות ללא היתר (ראו דוח "במקום"). בעקבות זאת נהרסו מ-2006 ועד 2014 כ-700 מבני מגורים. כתוצאה מכך כ-3,400 איש, בהם 1,600 ילדים, איבדו את בתיהם. גם מבני עזר שונים (כגון בתי מחסה לבעלי חיים) נהרסים באופן שגרתי.

ביום שני הבא [28 באפריל] ידון בית המשפט הגבוה לצדק בעתירה המבקשת להחזיר את זכויות התכנון באזור C לידי הפלסטינים באמצעות ועדות מקומיות שהתקיימו בכפרי הגדה עד 1971. עתירה זו, שהוגשה על ידי מועצת הכפר דיראת-רפעיה וארגוני זכויות אדם ובראשם "שומרי משפט - רבנים לזכויות אדם", נסמכת גם על חוות דעת של מומחים משפטיים בעלי שם עולמי, כמו פרופ' מרקו ססולי [לחוות הדעת] ופרופ' אייל בנבנישתי [לחוות הדעת], הסבורים כי המדיניות הישראלית מהווה גם הפרה של החוק הבינלאומי.

העותרים תוהים, מדוע להתנחלויות יש 20 ועדות תכנון מקומיות בעוד שלפלסטינים אין ועדה אחת לרפואה? ומדוע הפיקוח על הבנייה הפלסטינית לא יכול להיעשות באמצעות ועדות תכנון ובנייה פלסטיניות אלא רק על ידי הממשל הצבאי הישראלי? הם צירפו לעתירה תצהיר של שלמה חייט, ששימש כמנהל לשכת התכנון באזור יהודה ושומרון בממשל הצבאי בין השנים 1980-1971.

בתשובתה לעתירה, דוחה המדינה את טענת האפליה והפגיעה באוכלוסייה הפלסטינית, וטוענת כי ביטול ועדות התכנון המקומיות של הכפרים הפלסטינים נבעה מ"צורך צבאי, מחד גיסא, ושיקולים הומניטאריים, מאידך גיסא".

מהו אותו "צורך צבאי" מסתורי המחייב את צה"ל לבצע את התכנון עבור תושבי הכפרים הפלסטינים? איזה "שיקול הומניטארי" מסתתר מאחורי נטילת סמכויות התכנון מהכפרים הפלסטינים ומסירתן לידי מערכת צבאית ישראלית? כלום הריסת בתים מאסיבית והריסת בריכות אגירת מי גשמים ומתקנים החיוניים להישרדות האוכלוסייה הם מפגן של רגישות הומניטארית?

לגמרי במקרה, הדיון בעתירה יתקיים יום אחד לפני פקיעת המועד שהוקצה לתשעת חודשי המשא ומתן על הסדר קבע בין ישראל לפלסטינים. קשה להעריך אם הצדדים יתגברו על מקבץ המכשולים, שנוסף אליו הפיוס המסתמן בין פתח לחמאס, ויוסיפו לדשדש ב"תהליך אוסלו".

ממשלת המתנחלים, שהפקיעה באמצעות הסכם אוסלו 60 אחוז משטח הגדה לטובת המתנחלים, צריכה להתפלל שהפלסטינים לא יחזירו את המפתחות. אם הסכם אוסלו לא היה קיים, הם היו צריכים להמציא אותו.

Read More: http://www.al-monitor.com/pulse/originals/2014/04/israel-military-control-west-bank-dismantling-pa-cost.html

עקיבא אלדר
בעל/ת טור 

עקיבא אלדר הוא בעל טור ב''ישראל-פולס'' של אתר אל-מוניטור. עיתונאי בכיר ופובליציסט לשעבר בעיתון הארץ. שימש בתפקיד הכתב המדיני של הארץ וראש המשרד האמריקאי של העיתון בוושינגטון. ספרו ''אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל'' אותו חיבר יחד עם פרופ' עדית זרטל הפך לרב-מכר בישראל, ותורגם לאנגלית, לגרמנית לערבית ולצרפתית. בשנת 2006 כלל אותו העיתון פיננסיאל טיימס ברשימת הפרשנים המשפיעים ביותר בעולם. הוא זכה בפרס Middle East Award מטעם ארגון - search for common ground – ארגון בינלאומי לקידום שלום ופיוס, על פעלו לקידום השלום במזרח התיכון באמצעות התקשורת אלדר הינו יליד חיפה (1945). הוא השלים לימודי כלכלה, יחסים בינלאומיים ופסיכולוגיה באוניברסיטה העברית.

Original Al-Monitor Translations

Read in English

תרגם עם גוגל

יותר מ ישראל פולס

©2017 Al-Monitor. All rights reserved.

Get Al-Monitor delivered to your Inbox

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X

שתפו