במשרד החוץ בירושלים קראו בשבע עיניים את הודעת התנחומים לעם הארמני שפרסם (23 באפריל) ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארודאן, ערב יום השנה לרצח העם שהתרחש לפני 99 שנה. מה יעשו עכשיו הגורמים הרשמיים בישראל? האם ימשיכו לשבת על הגדר בסוגיית ההכרה באסונו של העם הארמני, בין הנימוק המוסרי לבין האינטרס הפוליטי להימנע מלהרגיז את הטורקים? אם ארדואן מרשה לעצמו לשנות את היחס המתנכר לנושא הרגיש הזה, אולי הגיעה השעה שישראל תנקוט עמדה ברורה ונחרצת יותר? מצד שני, כיצד תיראה ממשלת ישראל אם היא תיגרר בעקבותיו של המנהיג הטורקי שאינו מחמיץ הזדמנות להלום בה? איך יסביר משרד החוץ החלטה להכיר בג'נוסייד הארמני, לאחר שבמשך שנים הוא גרס כי "לחקר האירועים בסוגיה רגישה זו יש להגיע תוך דיון פתוח המבוסס על נתונים ועובדות ולא על החלטות או הצהרות פוליטיות". כך אמר השר גלעד ארדן (הליכוד) בנאום שנשא בכנסת ב-2009, שבו ביקש בשם הממשלה להסיר מסדר היום את נושא ההכרה ברצח העם הארמני.
באותו דיון הדגיש ארדן כי "מדינת ישראל מבקשת לא לקבוע מוסכמות לאשר אירע, שכן אלו הנן בחזקת צידוד בעמדה פוליטית של אחד הצדדים". האמנם הטבח בארמנים הוא עניין פוליטי? הנה דברים שאמר 22 שנה לפני כן סגן שר החוץ בממשלת האחדות, בראשותם של יצחק שמיר ושמעון פרס. "יש דברים שהם מעבר לפוליטיקה ויש דברים שהם מעבר לדיפלומטיה", אמר סגן השר מעל דוכן הכנסת, "שואות של עמים הם מקרה מובהק של קטגוריה כזאת". הדברים נאמרו במענה לשאילתה של חבר הכנסת אז יאיר צבן (רצ). צבן ביקש את תגובת הממשלה לידיעות שלפיהן גורמים ישראלים רשמיים משתפים פעולה עם ארגונים יהודים-אמריקאים להכשלתה של יוזמה בקונגרס לציון יום הזיכרון לרצח העם הארמני בלוח השנה האמריקאי. שמו של סגן שר החוץ שהשיב לשאילתה בשם הממשלה: בנימין נתניהו.