קשה להבין מדוע ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן עמדו מן הצד במשך חודשים ארוכים מול מאבקם המוצדק של עובדי משרד החוץ לשיפור שכרם ותנאיהם. דווקא בתקופה שבה ישראל נדרשת לגייס את כל כוחותיה לטובת המאבק ההסברתי בחרמות ובדה-לגיטימציה ברחבי העולם, הוכרזה (24 במארס) במשרד החוץ לראשונה שביתה כללית.
החלטתו חסרת התקדים של ועד העובדים להשבית את עבודת המשרד, על כל 103 נציגויותיו בחו"ל, צריכה לשמש צלצול השכמה לראש הממשלה ולשר החוץ, כדי שיסייעו למאבקו של הסגל הדיפלומטי ויביאו לסיומו המהיר של המשבר הזה. דווקא נתניהו וליברמן, שניצבים בחזית התהליך המדיני ומודעים לנחיתות הישראלית אל מול ההסברה הפלסטינית, היו צריכים לגלות רגישות יתרה למצוקתם של אנשי שירות החוץ שנמצאים לצדם בחזית הזאת.