יום לפני שמרבית ממשלת גרמניה בראשות הקנצלרית אנגלה מרקל הגיעה לביקור עבודה בישראל [24 בפברואר], נפטרה בלונדון עליזה (אליס) הרץ-זומר, ניצולת השואה המבוגרת ביותר, בגיל 110. הרץ-זומר נולדה בפראג בשנת 1903, היא הכירה בילדותה את פרנץ קפקא, נישאה למוסיקאי ליאופולד זומר, ילדה את רפאל, ואז פרצה מלחמת העולם השנייה. הנאצים רצחו את אמה סופי, ואחר כך לקחו אותה, את בעלה ואת הילד לגטו טרזיינשטאט.

הרץ-זומר הייתה פסנתרנית מחוננת ושרדה בגטו בזכות הפסנתר. בעלה נשלח לאושוויץ ולדכאו, ונרצח שם. הצבא האדום שחרר את המחנה ב-1945 והרץ-זומר עלתה אחר כך לישראל עם בנה, הקימה בית לתפארת ובילתה כאן את "ארבעים השנים היפות ביותר בחיי", לדבריה, כמורה לפסנתר בקונסרבטוריום בירושלים. היא עקרה לבריטניה בעקבות הקריירה של הבן רפאל, צ'לן בינלאומי, ושכלה אותו כשהיה בן 64, לאחר שלקה בהתקף לב בעיצומו של סיור קונצרטים בישראל. סרט תיעודי על חייה של הרץ-זומר ("הליידי בתא מספר 6: מוסיקה הצילה את חיי") יתמודד השנה על פרס הסרט הקצר הטוב ביותר בטקס פרסי האקדמיה לקולנוע ("האוסקר").

יום לאחר פטירתה של האישה המרשימה הזו, כאמור, נחתה בישראל אישה גרמניה אחרת, מרשימה לא פחות, אנגלה מרקל שמה. הקנצלרית הגיעה בראש משלחת ובה 16 שרים וסגני שרים בכירים בממשלת גרמניה. בתפריט: פגישות עם ראש הממשלה נתניהו, הנשיא פרס, ראש האופוזיציה הרצוג, ארוחת ערב חגיגית עם שר החוץ אביגדור ליברמן ויממה של מפגשי עבודה בילטרליים בין השרים הגרמנים לעמיתיהם הישראלים.

בין גרמניה לישראל יחסים אינטימיים מיוחדים, מורכבים, רגישים ונפיצים. ההיסטוריה משחקת תפקיד ראשי, רגשי האשם והמצפון הגרמני עובדים שעות נוספות (ובצדק), הצדדים מצליחים איכשהו לשרוד את היצרים והמטענים הרובצים בין שני העמים ולייצר מערכת יחסים פורייה ודו-צדדית, שתחגוג בשנה הבאה יובל 50 להיווסדה.