המרכז והשמאל הישראלי נמצאים בעיצומו של קרב בלימה מפני הימין, המנסה להציב מכשולים וחסמים כדי למנוע כל מסירה של שטחים לפלסטינים במסגרת הסכם מדיני. במרכז הוויכוח האידאולוגי עומד רעיון שתי מדינות לשני עמים, שמאז הסכמי אוסלו כל ממשלות ישראל ביססו עליו את מסגרות המשא ומתן עם הרשות.
מנהיגי הימין והמתנחלים ביהודה ובשומרון מציגים שתי טענות מרכזיות כדי לערער את הרעיון של הקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה ושומרון, שאת רובם ישראל תיאלץ לפנות. הטענה הראשונה היא כי מאז החל מפעל ההתנחלות בשטחי הגדה, מאמצע שנות השבעים ועד היום, נקבעו עובדות בשטח שאינן מאפשרות את פינויים של למעלה מ-300 אלף ישראלים, והופכות את הפתרון כולו לבלתי ישים. הטענה השנייה, שאותה מעלים מדי פעם גם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושרי ממשלתו, היא שאין פרטנר לשלום בצד הפלסטיני. המסקנה שלהם היא שאם אין עם מי לדבר ואין סיכוי משמעותי להגיע להסכם, יש לחשוב במונחים אחרים, כמו מדינה דו-לאומית.
המאבק שהתנהל סביב השאלה מה הוא הקו האדום של ישראל במסגרת הוויתורים שהיא תעשה בהסכם קבע, הופך כעת למחלוקת עקרונית בין תומכי עיקרון שתי מדינות לשני עמים לבין מתנגדיו; בין מי שרואים בהקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל את הפתרון המעשי היחיד לסיום הסכסוך, לבין מי שמנסים להכשיל כל פשרה טריטוריאלית ופינוי התנחלויות.
על רקע המאבק הזה אישרה ועדת שרים בשבוע שעבר [29 בדצמבר] הצעת חוק של ח"כ מירי רגב לסיפוח בקעת הירדן - אחת מסוגיות הליבה הקשות במשא ומתן בין הישראלים לפלסטינים. בשבוע הבא יגיש ח"כ חיליק בר ממפלגת העבודה הצעת חוק נגדית שתנסה להעניק מעמד סטטוטורי לרעיון שהיטשטש. ח"כ בר עומד בראש השדולה בכנסת לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שחברים בה 40 חברי כנסת מסיעות שונות במרכז ובשמאל הישראלי. לדברי ח"כ בר, הוא הגיש את החוק לפני יותר מ-45 ימים אך החליט לקדמו עכשיו בגלל מה שהוא מכנה "השיגעון של סיפוח הבקעה".
AL-MONITOR All-Access gives you unlimited access to all our journalism, the full Daily Briefing, exclusive interviews, premium newsletters, and live events — for less than $2/week.
