בסוף 2013, ביצעו הכורדים בסוריה מספר מהלכים חסרי תקדים: הם הכריזו על הקמתו של חבל כורדי אוטונומי בסוריה; פרסמו טיוטה של חוקה לכורדים; קראו לבחירתו של פרלמנט כורדי בתוך ארבעה חודשים; והחליטו להצטרף לוועידת ז'נבה שתתכנס בקרוב כדי לדון בנושא הסורי, כמשלחת מאוחדת ונפרדת מהממשל הסורי ומהאופוזיציה במדינה. מהלכים נועזים אלה מוכיחים כי בזמן שהמשטר הסורי ואינספור ארגוני האופוזיציה במדינה עסוקים בהחרבתה ובחיסול הדדי, הכורדים בסוריה עמלים ללא ליאות בפרויקט משלהם, של בניית אומה ומדינה עצמאית.

הארגון הפוליטי העיקרי שמוביל את המהלכים הללו הוא המפלגה הדמוקרטית המאוחדת (PYD), בראשותם של סאלח מוסלים ויושבת-הראש השותפה אסיה עבדאללה. מוקד הכוח שעומד מאחורי המפלגה הדמוקרטית הוא מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK), הפועלת מטורקיה ומכורדיסטן העיראקית.

במובנים רבים הכורדים בסוריה צועדים בעקבות אחיהם מכורדיסטן העיראקית, שיזמו אף הם מהלך דומה ב-1991, כשייסדו את ממשלת החבל הכורדי (KRG). כמו ה-KRG, גם הישות הכורדית החדשה בסוריה מתהדרת בכל הגינונים של חבל עצמאי למחצה - כולל דגל, צבא, משטרה וממשל משלה. כמו ה-KRG, גם היא הכריזה על אוטונומיה כנגד כל הסיכויים. נגד המהלך יצאו בפומבי לא רק האופוזיציה הסורית, שהייתה לאחרונה בת בריתם של הכורדים, אלא גם מדינות אחרות באזור, ובמיוחד טורקיה, איראן ועיראק. זאת בשל חששן מזליגתו גם אל האוכלוסייה הכורדית שבשטחן (הכורדים באיראן, לדוגמה, כבר דורשים להקים באיראן מערכת פדראלית). אבל הכורדים התעלמו מכל האיומים, גם מצד האופוזיציה הסורית וגם מצד אותן מדינות, והוכיחו את נחישותם כשניסחו טיוטה של חוקה שתכליתה להפוך את ההישגים הללו לעובדה מוגמרת. 

די בהצצה מהירה בטיוטת החוקה כדי להבין עד כמה הם התקדמו. ראשית, הטרמינולוגיה מבטאת היטב את השקפת "העולם החדש", שנפוצה כל כך בשיח הכורדי. החוקה מתייחסת לאזור כאל רוז'אבה כורדיסטן, כלומר מערב כורדיסטן. המשמעות היא שנקודת ההתייחסות של הכורדים כבר איננה סוריה, אלא כורדיסטן הגדולה, המורכבת היום מארבע מדינות: צפון כורדיסטן (טורקיה), דרום כורדיסטן (עיראק), מזרח כורדיסטן (איראן) ומערב כורדיסטן (סוריה). החוקה עומדת על זכותם של הכורדים להגדרה עצמית, אך בה בעת מצדדת בשלטון פדראלי משותף עם הממשל המרכזי בסוריה.