התקשורת בישראל חלקה כבוד לנלסון מנדלה ב-6 בדצמבר, ממש כמו שאר כלי התקשורת ברחבי העולם, וגוללה את שורת המאבקים וההישגים שאפיינו את חייו. אתר החדשות הישראלי Ynet אף פרסם מחדש קטעים מתוך האוטוביוגרפיה שלו, שתורגמה לאחרונה לעברית. אבל מה שהיה חסר הוא אזכור כלשהו של היחסים המורכבים ששררו בין מנדלה למדינת ישראל.
ייתכן שעורכי החדשות בישראל חשו שזה לא העיתוי הנכון לניתוח שכזה. האבל מאפיל על רגשות אחרים, וכך צריך להיות, במיוחד כשמדובר באישיות כמו מנדלה - שהיה גיבור אמיתי עבור כולנו. כעיתונאית ישראלית שהוצבה בדרום אפריקה מעל לשנתיים, ועקבה אחר התפתחותה של האומה החדשה, אני מאמינה שהיחסים הללו, על כל הגוונים והניואנסים שלהם, הם חלק ממורשתו של מנדלה וגם לקח שאל לנו לשכוח.

שר החוץ הישראלי הודיע הבוקר שהשגריר בפרטוריה, ארתור לנק, ייצג את מדינת ישראל בטקסים הרבים לזכרו של מנדלה. עדיין לא הוחלט איזו אישיות פוליטית תיסע לדרום אפריקה לייצג את ישראל בלוויה. הוויכוח בהחלט מובן. מאז הבחירות החופשיות הראשונות שנערכו בדרום אפריקה ב-1994, ביקרו במדינה רק קומץ שרים ופוליטיקאים מישראל. באותה המידה, מעטים גם השרים מדרום אפריקה שביקרו בישראל, במיוחד בשנה האחרונה, לאחר קריאתה של מאיטה נקונה-משבנה, שרת החוץ של דרום אפריקה, לעצור את הביקורים הממלכתיים ולקרר את היחסים עם ירושלים.

ישראל ודרום אפריקה כוננו את הקשרים ביניהן עם הקמתה של המדינה היהודית. דרום אפריקה הייתה אחת המדינות הראשונות שהכירו במדינה הצעירה, ומאז מקיימות שתי המדינות יחסים דיפלומטיים ברמה כזו או אחרת. את טיב היחסים אפיינו במידה רבה מצבו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, כמו גם הקשרים בין ישראל למדינות ערב. כמו כן, ישראל הייתה המדינה היחידה במערב ששמרה על קשרים עם פרטוריה גם בשנות ה-80 של המאה הקודמת (קשר שנודע בכינוי "ברית המצורעות"), ולדברי מקורות זרים גם הייתה מעורבת בפרויקט הגרעין ובמכירות הנשק של דרום אפריקה.

מנדלה והקונגרס הלאומי האפריקאי פיתחו יחסי קרבה ואחווה - אידיאולוגית ופרגמטית - עם תנועות חופש ברחבי העולם, כגון אלו שפעלו באנגולה ובקובה. כחלק מאותו הקו, הם תמכו בארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) ובמאבק הפלסטיני, שעומד גם היום במרכזה של מדיניות החוץ של דרום אפריקה, ומכוון גם את יחסיה עם ישראל, עם ארצות הברית ועם אירופה.