אריק איינשטיין: שם נרדף לישראליות
היו בו אין ספור צדדים וגוונים, קצת מכל דבר, אבל התמהיל הסופי היה נדיר ביופיו. פרידה מהמגדלור של המוסיקה הישראלית, זה שעם מותו משהו מת בתוך כל אחד מאיתנו.מהישראליות הותיקה 'רק איינשטיין נשאר, כמו אנדרטה רבת הוד, מרוחקת, קשה להשגה, כמעט מסתורית'.
איך אפשר להסביר לאנשים שאינם ישראלים מי היה אריק איינשטיין? איך אפשר בכלל לעכל את העובדה שאריק איינשטיין "היה", בלשון עבר? איך אפשר לתרגם אותו לאמריקנה?
האם הוא היה סוג של ברוס ספרינגסטין? לא. ברוס הוא "הבוס". איינשטיין היה ההיפך מבוס. איש צנוע, עניו, ביישן עד אימה, למעלה מעשרים שנה הסתגר בביתו, פרש מהופעות ב-1981, הלך והתרחק, הלך ונעלם, כמו לוויין שאיבד כיוון והפליג לריק הגדול שבחלל. ועדיין, במין פרדוקס מוזר, הוא נשאר עוגן בלתי מעורער, מגדלור ברור ויציב של המוסיקה הישראלית, הישראליות בכלל, ארץ ישראל ההיא, של פעם, לא של אדמה מקודשת, אלא של חיים, של יצירה, של הומור מבויש, של אנשים.
האם הוא הפרנק סינטרה שלנו? ממש לא. סינטרה היה חלקלק, איינשטיין היה מחוספס. האם הוא היה ג'ון לנון? לא ממש. לנון היה אגוצנטרי, ממוקד בעצמו, מסובך ומתוחכם. איינשטיין, בדיוק ההיפך. התייחס לעצמו בקלילות, לא לקח את עצמו ברצינות, נטול גינונים או פוזות כלשהן, חף מפאתוס, מתרחק מפוליטיקה כמו ממגיפה.
